לא חיפשנו יוניקורן. מיה הגיעה מעצמה — ראתה את הפרופיל שלנו, שלחה הודעה עם חיוך ועם שאלה שהראתה שקראה את מה שכתבנו. ולמרות כל האזהרות שקראנו על 'ציד יוניקורן', הלילה הזה היה אחד מהמיוחדים שלנו.
ההיכרות עם מיה
מיה כתבה: 'קראתי את הפרופיל שלכם. אתם נשמעים אנושיים. אני אוהבת אנושיים.' לא 'נשמעים סקסיים' — אנושיים. משהו בזה הצית בי ובדני סקרנות שונה. בוידאו צ'אט, מיה הייתה קטנה וממותקת — 1.60, גוף דק עם עקומות, שיער בלונדיני קצר שהדגיש עיניים כחולות ענקיות. 'מה חשוב לכם שאדע לפני שנפגש?' שאלנו. 'שאני באה בשביל עצמי,' היא אמרה בישירות. 'לא רק בשביל לשמח אתכם. אם זה בסדר — נפגש.' זה היה בסדר. זה היה יותר מבסדר. פגשנו אותה לקפה שבוע אחר כך. שמלת קיץ פרחונית, חיוך שובב. דני לחץ את ידי מתחת לשולחן לאורך כל הפגישה — לא מדאגה, משמחה.
ספה, יין, ושלושה
ישבנו בדירתנו. שתינו יין, שמענו מוזיקה. מיה ישבה בין דני לביני — לא כי 'כך הוא הסדר', אלא כי היא בחרה את המקום הזה. 'מתי נתחיל?' שאלה. לא בחיפזון — סתם כי רצתה לדעת. נישקתי אותה ראשונה. שפתיה רכות, לשון קטנה וסקרנית. טעם של יין לבן ושפתון עדין. דני צפה, ועיניו כהות — הבנתי שזה ריגוש, לא חרדה. מיה משכה אותי קרוב. הידיים שלה היו חמות, נחרצות. 'גם אתה,' אמרה לדני ומשכה גם אותו. שלושתנו על הספה — שני גופות שניסחרגנו ידיים, פה, מגע.
גוף של אישה
הפשטתי אותה לאט. הגוף שלה היה שונה כל כך משלי — קטן יותר, עדין יותר בכל קו. השדיים שלה קטנים ומושלמים, פטמות ורודות שהתקשו תחת הגעה הראשונה של אצבעותיי. 'את יפה,' לחשתי. היא חייכה והורידה את הגופייה שלי. 'גם את,' היא ענתה ונישקה את הצוואר שלי, ואז ירדה לכתף. דני ניסח את החגורה, שמר קשר עם עיניה. שכבנו שלושתנו על המיטה. לא הייתה מחשבה על 'מי עושה מה' — היה זרם, ידיים שמצאו את הדרך.
הגילוי
מיה שכבה על הגב, רגליים פתוחות. 'אני מדריכה, בסדר?' שאלה. 'יש לי פחות ניסיון,' הודיתי. 'זה בסדר,' היא אמרה. 'תעשי מה שמרגיש טוב לך.' התכופפתי. הטעם הראשון היה מפתיע — מתוק, עדין, ממכר. ליקקתי בהיסוס ואז, כשהיא נאנחה ופתחה יותר, בוודאות. מצאתי את הדגדגן שלה ועבדתי עליו בעיגולים. דני עמד מאחוריי, ידיו על המותניים שלי. אחר כך נכנס לתוכי. כל דחיפה שלו דחפה את הלשון שלי עמוק יותר לתוך מיה. שלושה גופות בקצב אחד. מיה גמרה ראשונה — הירכיים שלה לחצו את הראש שלי. 'כן, כן, כן,' נשמה.
ויברטור מהתיק של מיה
אחרי שמיה גמרה, היא הוציאה ויברטור מהתיק שלה. 'אפשר להשתמש בך?' שאלה אותי, לא בדני. הנהנתי. היא הכניסה אותו לתוכי בזמן שדני ביקש ממנה — ושניהם נאותו — וזיין אותה. צפיתי בהם, את הויברטור בי, כל הגוף שלי כמו מיתר מתוח. ראיתי את בן זוגי בתוך אישה אחרת — ראיתי אותו נהנה — ובמקום להיפגע, מצאתי שאני מחייכת. גמרתי בצרחה שעברה בכל הדירה.
שלושתנו, אחרי
דני גמר. שכבנו שלושתנו על המיטה הגדולה, מסתבכים. מיה ביני לבין דני — ידיה על שני חזינו. 'תודה,' אמרה. לא כדיפלומטיה — תודה אמיתית. 'היה מיוחד.' ושתקה קצת, ואז הוסיפה: 'הרגשתי נראית. לא כלי.' נישקתי את המצח שלה. 'כי כך ראינו אותך.' מיה הפכה לחברה קרובה. פגשנו אותה עוד שלוש פעמים, ופגשנו אותה גם בלי שיהיה בו 'כוונה מינית' — ארוחת ערב, טיול, יום שיש שלנו. היא לא הייתה 'היוניקורן שלנו' — היא הייתה חברה שיש לנו איתה גם אינטימיות.
מה גיליתי על עצמי
הלילה עם מיה גילה לי צד שלא ידעתי שיש לי. לא 'עכשיו אני ביסקסואלית' — אלא 'יש בי יכולת לחוש משיכה אל אישה כשהכל בסדר, כשאין לחץ, כשהיא נוכחת בשבילי.' זה שינה משהו ב-narrative הפנימי שלי. לא שינה את מי שאני — הוסיף שכבה שלא ידעתי שהיא שם. דני ואני קרובים יותר אחרי הלילה הזה. לא כי קרה בו משהו דרמטי — אלא כי שניהם ראינו זה את הזה מרגישים, עיבדנו, ושיתפנו. ה'אחרי' — השיחה בבוקר שאחרי על הקפה — היה ארוך ומעמיק ומלא גילויים.
הרגעים שאחרי מיה — גילויים בבוקר שאחרי
בבוקר שאחרי, מיה ישנה עוד. דני ואני קמנו, הכנו קפה, ישבנו ברצפה של הסלון בלחש. 'איך אתה?' שאלתי. 'מדהים,' ענה. 'מה ראית שאת לא ראית?' שאלתי עוד. הוא חשב. 'ראיתי אותך בטוחה בעצמך. לא מחפשת אישור — עושה.' זה היה משהו שלא ידעתי שהוא רואה. שאני, בחיים הרגילים, לפעמים מחפשת אישור לפני שאני עושה. בלילה ההוא עם מיה — לא. עשיתי. ואורי ראה. מיה קמה עם שיער מרושש ועיניים נוצצות. שתתה את הקפה שהכנתי לה. 'תודה,' אמרה. 'לא על הלילה — על הקפה.' ואז הוסיפה: 'אם כי גם על הלילה.' שלושתנו צחקנו. הבוקר ההוא קבע משהו — שמיה לא הייתה 'ניסיון', הייתה אדם שבחרנו להכניס לחיים שלנו ולו לכמה שעות, ועשינו זאת בכבוד.
מה FFM לא מכין אותך אליו
אף אחד לא מכין אותך לכך שגוף של אישה אחרת — שונה כל כך מגופך — ילמד אותך על גופך. מיה הייתה קטנה, דקה, עם תגובות גוף שונות לחלוטין משלי. ראיתי, בדיעבד, כיצד היא מתפקדת בתגובה למגע — ולמדתי מזה. לא כי 'היא יותר טובה' — כי שונה. ההבדל לימד אותי שהגוף שלי הוא לא 'ברירת המחדל' — הוא גרסה אחת של הרבה אפשרויות. זה שינה משהו בהסתכלות שלי על עצמי. ראיתי את גופי כמשהו שיש לו אופי משלו — לא 'נכון' או 'לא נכון', פשוט מה שהוא. מיה ראתה אותי ומצאה יפה. לא כי 'נדרשת להגיד.' ראיתי את עיניה. היא מצאה. וזה — להיות רצויה על ידי מישהו שאינו מחויב, שבחר — נרגש בדרך אחרת.
שלישייה והזוגיות — מה השתנה בין דני לביני
דני ואני מדברים על 'לפני מיה' ו'אחרי מיה' — לא כי היא שינתה את הזוגיות שלנו דרמטית, אלא כי הלילה ההוא היה סוג של מבחן שעברנו. מבחן של: האם אנחנו מסוגלים לשמוח בשמחת האחר? האם אנחנו מסוגלים להיות נוכחים לעצמנו ועדיין לשמור קשר זה עם זה? גיליתי שכן. רגע אחד בלילה — כשדני היה עם מיה ואני הסתכלתי — ראיתי אותו שמח, ולא הרגשתי ריחוק. הרגשתי חום. אחר כך שאלתי את דני מה הרגיש. הוא אמר: 'ראיתי אותך עם מיה ורציתי שתמשיכי. לא כי 'הייתה עסקה' — כי רציתי שתחוי.' ה-compersion הזה — לרצות עבור האחר — הוא הדבר שהכי שמח אותי שגיליתי שיש לי. ולדני.
מיה כחברה — הממד שמעבר לסצנה
מיה הגיעה לחיינו דרך הסצנה. נשארה דרך הבחירה שלה ושלנו. שלוש פגישות נוספות בהן גם הייתה אינטימיות. ועוד פגישות שלא. ים בקיסריה. ארוחת ערב של יום הולדת. שיחת וידאו כשהיה לה שבר בעבודה. אני מבינה שמה שאנחנו — מיה, דני ואני — זה לא 'חברות עם הטבות'. זה חברות שהתחילה בצורה שחברויות לא תמיד מתחילות. הסצנה אפשרה אינטימיות מהירה — ואינטימיות כזאת, כשמכבדים אותה, יכולה לבנות קשר אמיתי. דני פעם אמר שמיה היא מהאנשים הספורים שיש לו שיכול להתקשר אליהם בשלוש לפנות בוקר. אני חשתי אותו דבר. זה לא מה שתכננו. זה בדיוק מה שקיבלנו.
כשהכנסת של אישה שלישית הופכת הכל ליפה יותר
לא ידעתי מה לצפות מנתנאל - האישה שפגשנו דרך פלטפורמת הסצנה. היא הגיעה עם בקבוק יין ועם חיוך שאומר שהיא בנוחות מוחלטת. מאה מיל מהתדמית של 'יוניקורן' שהכרנו מהמיתוסים של הסצנה. לא ביישנית ולא לוחמנית - פשוט אנושית. שוחחנו, שתינו, ואני גיליתי שאני מרגישה פחות מאויימת ממה שחשבתי שאהרגיש. בעצם - ממש הפוך. היה שם משהו מחמם בזה שאישה אחרת נכחה. שלא הכל תלוי בי. שיש מישהי נוספת שמביאה אנרגיה שונה לחלוטין.
הגבולות שלי בתוך חוויה חדשה
ב מהלך הלילה גיליתי מהם גבולות שלא ידעתי שיש לי - ומהם דברים שחשבתי שיהיו גבולות אבל לא היו. לא ידעתי שיהנה לי כל כך מהנוכחות של נתנאל לצידי. לא ידעתי שארגיש כל כך בנוח לגעת בה ולהיות נגועה. ומצד שני - היו רגעים שבהם הצמד עם ינון נדדה לכיוון שלא הרגשתי בנוח, ובמקום לנמנם, אמרתי בשקט שאני מעדיפה אחרת. ושם לא קרה כלום - ינון הנהן והכיוון השתנה. זה אחד הלקחים הגדולים שלקחתי מהלילה: שגבולות הם לא חומה, הם כיוונים. שאפשר לתקשר אותם ולהישמע.
מה שהשאיר הלילה בתוכנו
אחרי שנתנאל עזבה, ינון ואני נשכבנו בשקט לרגע. 'איך הרגשת?' שאל. 'מופתעת,' עניתי בכנות. 'ממה?' 'שנהניתי כל כך. ושלא הרגשתי מאוימת.' הוא הסתכל בי: 'אני ראיתי אותך שם. ראיתי אותך נהנית.' לאחר כמה ימים, שלחנו לנתנאל הודעה קצרה - תודה, נהנינו, ואם תרצה אי פעם - אנחנו פתוחים. היא ענתה בשתי מילים: 'גם אני.' לא כל שלישייה הופכת לדינמיקה חוזרת. אבל הלילה הזה נשאר בתוכנו לא כזיכרון של 'מה עשינו' - אלא כזיכרון של 'מי היינו בתוכו.' ועל זה אין ויתור.
מה שנהיה מהלילה ההוא
שלוש שנים אחרי הלילה עם נועה, אנחנו עדיין בקשר. לא כמו שחשבנו שנהיה - לא פגישות אינטימיות תדירות. אלא ידידות. אמיתית ומפתיעה. היא מגיעה לאירועים משפחתיים שלנו לפעמים, אנחנו שולחים לה ברכות בחגים. מה שקרה בינינו בלילה ההוא עבר טרנספורמציה ממשהו פיזי למשהו אנושי. הבנו שכשמדובר בחיבור אמיתי - לא רק בחוויה - מה שנשאר לאורך זמן הוא הקשר האנושי. לא כולם שמפגשים כאלה מסתיימים בידידויות ארוכות שנים. אבל כשהם כן - זה כי שלושת הצדדים ראו אחד את השני. ולנועה היה חשוב שנראה אותה. ולנו היה חשוב שנראה אותה. ואולי בגלל זה, מה שהתחיל כ'לילה מיוחד' הפך למשהו שקשה להגדיר - אבל קל מאוד לאהוב.
לקחים מהחיפוש אחרי יוניקורן
חיפשנו שנה לפני שמצאנו את נועה. שנה של פרופילים שלא הובילו לשום מקום, שיחות שדעכו, ופגישות שהיו מאכזבות. מה שלמדנו: הציפייה ל'יוניקורן מושלמת' היא מתכון לתסכול. מה שמצאנו ב-נועה לא היה מושלם - היה אמיתי. היא הגיעה עם גבולות, עם היסטוריה, עם עייפות מזוגות שמתייחסים אליה כאביזר. ומה שפתח את הדלת היה שאנחנו התייחסנו אליה אחרת - שאלנו מה היא מחפשת, לא רק מה אנחנו. הקשבנו, לא רק חיכינו לתורנו. ולמדנו שהחיפוש אחרי יוניקורן הוא בעצם חיפוש אחרי אדם - ואנשים מגיבים לאנשים שרואים אותם.
מה שנועה לימדה אותנו
בהסתכלות לאחור, נועה לימדה אותנו יותר ממה שהיינו מצפים מ'לילה עם יוניקורן'. לימדה אותנו שכשמכבדים את האחר - הם מכבדים אותנו. שפגיעות של שיתוף אמיתי יוצרת קרבה. שכשמגיעים עם כוונה לתת - מקבלים יותר. ושיוניקורן, אם תנסו לקלוע לשמה, היא אישה שרוצה להרגיש שרואים אותה ולא רק מחפשים אותה. והכי חשוב: שאחרי לילה כזה, אפשר לאחד מקרבה. שלא כל קרבה היא איום - היא יכולה להיות מתנה.
על ריבוי ועושר
אחד הלקחים מנועה: שאפשר להכיר את האחר עמוק ועדיין לא לאבד את עצמך. שניתן לחוות עם אחרים וגם לחזור הביתה שלם. שהאהבה אינה עוגה שמתחלקת - היא נר שמדליק נרות אחרים בלי לכבות.
ריבוי שמעשיר ולא מדלל
כשהריבוי מנוהל מתוך מודעות, הוא מוסיף לחיים ולא מדלל אותם. כל קשר תורם משהו ייחודי שמרחיב את ההבנה של עצמך ושל האחרים.
💡 טיפים חשובים
- 1לבחור יוניקורן שמתאימה לשניכם
- 2לתת לה תשומת לב
- 3לא לשכוח את בן הזוג
טעויות נפוצות להימנע מהן
- ⚠להתמקד רק באישה החדשה
- ⚠לא לתקשר
שאלות נפוצות
האם הרגשת קנאה כשדני היה עם מיה?
האם המשכתן להיפגש?
האם כדאי לכתוב את הרגשות שלנו אחרי כל מפגש?
מה עושים כשחוויה אחת בולטת לטובה?
האם כדאי לשתף חוויות עם חברים בקהילה?
לסיכום
FFM היה גילוי מדהים. גיליתי צד חדש בעצמי, ודני ואני התקרבנו עוד יותר. ראו גם: תקשורת זוגית, בטיחות מינית.
