אלמנה בת 47, אחרי 4 שנים של אבל. אני רוצה להתחיל שוב לחיות ואני לא יודעת איך

תשובות

• ★ מתוקה אני קוראת אותך ויש לי לחץ בלב. אני אלמנה בת 53, התאלמנתי בגיל 46, ועברתי בדיוק את זה. אספר לך מה למדתי. ראשית, ה 'בושה' שאת מרגישה היא תופעה ידועה ויש לה שם, 'Widow Guilt'. זו לא ראיה לכך שאת לא צריכה לחיות, זו רק ראיה לכמה אהבת. נשים שלא אוהבות לא מרגישות אשמה, רק שלוות שחרור. את מרגישה אשמה כי הוא היה הבן אדם שלך. שתיים, המעבר הראשון לא חייב להיות 'ליברטינאז' או 'זוגיות' או שום קטגוריה. אצלי המעבר הראשון היה פשוט: יצאתי לקפה עם גבר. דיברנו שעה וחצי. הוא היה גרוש בן 51, מהנדס, חביב. לא היה ביננו שום דבר. אבל החוויה של לשבת מול גבר ולשתות איתו קפה כאישה, לא כאמא ולא כאלמנה, היה דבר שאני זוכרת עד היום. תני לעצמך הקלות לפני שאת מנסה משהו גדול. שלוש, הילדים: בני (היה אז בן 15) היה הכי קשה. הבת (הייתה אז בת 19) דווקא תמכה. הגישה שעבדה אצלי הייתה: אני לא משתפת אותם בפרטים, אני לא מציגה להם אף אחד מיד, אני אומרת להם פעם 'אמא יוצאת עם חברים בערב' בלי פירוט. רק אם זה הופך לקשר רציני אני אספר. בעולם של 4 שנים האב כבר לא יש, אבל הסטטוס של אמא הוא 'להגן ממהפכות'. תני להם זמן להבין בקצב שלהם. ארבע, ההרגשה ש'אני בוגדת' לא תיעלם לגמרי בשנים הראשונות. היא תיחלש בכל שבוע. אצלי בפעם הראשונה שגבר נשק לי (8 חודשים אחרי שהתחלתי לצאת) בכיתי מיד. גם הוא הבין. אישית, סלחתי לעצמי רק אחרי שבעלי לשעבר הופיע בחלום ואמר לי בחיוך 'תפסיקי לבכות, אני שמח לך'. ייתכן שהמוח שלי המציא את זה, ייתכן שלא, אבל זה היה הרגע ששחררתי. תפתחי לאט, תני לעצמך זכות לחיות. הוא לא רצה שתישארי תקועה.
  20 ↑
• אני לא אלמנה אבל גרושה אחרי 18 שנה. הבושה של 'אני אישה שלא יוצרת לעצמי הזדמנויות' היא דבר שגרושות ואלמנות חולקות. תדעי שאת לא לבד. רק לקרוא את הסיפור שלך נתן לי כוח להתחיל בעצמי. תודה.
  13 ↑
• בן 49, גרוש. תרשי לי לומר משהו: גברים בגילי לא מפחדים מאלמנות. הם מעריכים. אישה שאהבה ואיבדה ושעדיין בוחרת לחיות זה דבר יפה במיוחד. אני אישית הייתי שמח לפגוש אישה כמוך. את לא 'פגומה' או 'שכולה', את עמוקה.
  9 ↑
• יש בארץ קבוצות של אלמנות, יש פגישות תמיכה. תפני אליהן ראשית. אישית מצאתי שלשתף עם נשים שעברו אותו דבר עזר לי לראות שזה לא רק שלי. הקבוצה שאני הייתי בה נפגשת אחת לחודש בקריית מוצקין, אבל יש כזה בערים נוספות. שווה.
  8 ↑
• תתחילי במשהו חברתי בלי שום קונוטציה רומנטית. שיעור ריקודי בטן, קורס סדנת יין, קבוצת ספורט של בני 40-55. תיצרי לעצמך סביבה של מבוגרים בריאים, ושם הסיפור יקרה מעצמו בקצב שמתאים לך. הליכה ישירות לאתר בגיל 47 אחרי 4 שנים זה צעד גדול מדי, סביר שתחזרי משם בבושה. תתחילי קטן.
  8 ↑
• תקני לעצמך תחתונים יפים. נדמה משונה אבל זה צעד. כל בוקר תלבשי אותם רק לעצמך, לא לאף אחד. תזכרי שיש לך גוף. תתחילי מזה.
  4 ↑