אנחנו עלולים להתמכר ולא לדעת להפסיק, חשש אמיתי
75 upvotes · 5 answers · 1550 views
דווקא לפני שאנחנו עושים את הצעד, אני רוצה לשאול שאלה שמטרידה אותי באמת. אנחנו זוג בני 39 ו-42 מאשדוד, שנינו עם אישיות "כל הדרך או כלום". כשאני שותה אני שותה הרבה, כשבעלי משחק תחביב הוא נוסע איתו עד הקצה. אנחנו מפחדים שאם נכנס לזה אנחנו לא נדע מתי להפסיק, נגלה את עצמנו במצב שזה הופך לחלק עיקרי מהחיים שלנו ולא נצליח לחזור אחורה. מישהו פה הרגיש שזה הפך לאובססיה? יש דברים שעשיתם כדי לשמור על איזון? פחות מסקנות חיוביות, יותר ספרו לי על הצדדים האפלים. מה קרה לכם בזמן הראשון של ההתלהבות, איך שמרתם שזה לא ישתלט על הכל?
תשובות
-
★ בני 47 ו-49, בתחום שמונה שנים. תשמע, הפחד שלך הוא לגיטימי. השנה הראשונה אצלנו היתה אובססיה אמיתית, נפגשנו 3-4 פעמים בחודש, כל הזמן בפלאפון, כל הזמן מתכננים. בסוף נכנסנו לעייפות מערכת אצל שנינו והבנו שזה לא בריא. עשינו הפסקה של חצי שנה, חזרנו עם תקנון ברור, אחת לחודש מקסימום, וזה הקצב הנכון לנו עד היום. ההתלהבות הראשונית עוברת, ההרגלים הבריאים נשארים.
38 ↑
-
אצלנו זה לא הפך לאובססיה אבל אני מכיר זוגות שזה הפך עבורם להמון. הצד האפל הוא שאתם יכולים להזניח דברים אחרים בחיים, חברים רגילים, משפחה, תחביבים. תקבעו לעצמכם מראש כלל, לא יותר מ-X בחודש, וזה ינטרל את הסיכון.
12 ↑
-
נקודה חשובה, החיים האחרים שלכם הם העוגן. אם המשפחה, העבודה, התחביבים ממשיכים כרגיל, אז זה רק תוספת. אם תתחילו לוותר על דברים בחוץ בשביל הפגישות, זה הסימן להפסיק. נטרו את עצמכם.
10 ↑
-
אני אספר על החצי שנה הראשונה שלי. הסכמנו לעצמנו שאחת לשבועיים זה הגבול. שמרנו על זה גם בלילות שיכולנו ללכת פעמיים בשבוע. הכלל הזה הציל אותנו מבולמוס. עכשיו אחרי שלוש שנים אנחנו הולכים פעם בחודש בקושי וזה מעולה.
9 ↑
-
דווקא הצד האפל הכי גדול שראיתי הוא לא ההתמכרות לכמות, אלא ההתמכרות לחיפוש אחרי פגישה הבאה. אנשים מפסיקים ליהנות מהפגישה שיש להם כי כבר חושבים על הבאה. תזהרו מזה במיוחד.
7 ↑
