אני אוהבת אותו אבל אני כבר לא רוצה אותו. ואני לא יודעת מה לעשות עם השניים האלה 39. אוהבת אותו. רוצה לכתוב את זה פעמיים. אוהבת אותו. לא רוצה אותו. שנתיים. הוא בן אדם רך. אבא טוב. שותף. הוא יודע מתי המחזור שלי לפני שאני יודעת. הוא מבשל. הוא מקלח את הילדים. כל הדברים שגרמו לי לבחור אותו הם עכשיו הדברים שהופכים אותו ל'אח'. ואני שונאת את עצמי שאני כותבת את זה. אתמול ראיתי אדריכל בעבודה. מבט אחד. הלכתי הביתה ובכיתי באוטו. הגעתי. הוא הכין לי קפה. שאל איך היה היום. הסתכלתי עליו. הרגשתי אהבה. אסירות תודה. שיעמום. שיעמום שהוא לא מגיע לו. בשבוע שעבר הוא אמר לי בלילה 'אני יודע שאת כבר לא רוצה אותי'. לא צעק. לא האשים. רק אמר. בכיתי שלוש שעות אחר כך. אני לא רוצה לבגוד. אני רוצה לרצות אותו. הגוף שלי לא משתף פעולה. אהבה בלי תשוקה זה זוגיות או רק הסכמה לסבל ארוך?