ההורים של הזוג שלי דתיים בלי שהם יודעים שאנחנו בעולם — איך אני יושבת לידם בארוחה?
בעלי גדל במשפחה דתית לאומית מגבעת שמואל. ההורים שלו עם כיפות, אמא שלו עם מטפחת, סבתא שלו זקנה ועם פאה. שאלות שבת, ברכת המזון, סדר פסח. בעלי עזב את הדת לפני שהכרנו, היום הוא חילוני לחלוטין. אנחנו ביחד בעולם כבר חמש שנים. ההורים שלו לא יודעים ולעולם לא ידעו. הם בקושי יודעים שאנחנו לא שומרים שבת. הם מתעלמים מהעובדה הזאת כי הם רוצים להמשיך לראות את הנכדים שלהם בשבת. השאלה שלי היא — בכל פעם שאני יושבת אצלם בארוחת ערב שבת, אני מרגישה כאילו אני מהרהרת, מנהלת תיאטרון. הם מאוד נחמדים אליי. אמא שלו אוהבת אותי כמו בת. אבל אני שותקת על הכל. אני לא יכולה להגיד "החלפנו זוג מצוין ביום שלישי שעבר". זה ברור, אני לא חלמה על זה. אבל אני גם לא יכולה להגיד "אני שונאת את הסיטואציה הזאת של ארוחות השבת". אני מרגישה רובוט. נשים שמתחתנות עם בנים שיצאו בשאלה ויש להן הורים דתיים, איך אתן מנהלות את הקשר עם החמות בלי לאבד את עצמכן?