הכרת תודה במקום קנאה — האם אפשר לאמן את המוח לזה?

תשובות

• ★ בא לי לחלוק משהו אישי שעבד אצלי. בעבר הקנאה הייתה החברה הכי טובה שלי. בכל מפגש הרגשתי שהיא יושבת לי על הכתף ולוחשת 'תסתכל שם, תקנא שם'. ניסיתי כלים תרפויטיים, ניסיתי שיחות עם הפרטנרית שלי, ניסיתי לחפש פסיכולוג, ושום דבר לא עזר באמת. ואז התחלתי תרגיל פשוט במיוחד, אחרי כל מפגש הייתי כותב שלוש שורות. שורה אחת על מה שאני אסיר תודה כלפי בת הזוג שלי, שורה אחת על מה שאני אסיר תודה כלפי עצמי, ושורה אחת על מה שאני אסיר תודה על המצב הספציפי. בהתחלה זה היה מאולץ. אחרי חודש זה הפך לאוטומטי. אחרי שלושה חודשים הקנאה איבדה את האחיזה שלה כמעט לגמרי. הכרת תודה אמיתית היא לא רגש שאתה מרגיש, היא שריר שאתה מאמן. אצלי לקח זמן, אבל היום אני אדם אחר.
  21 ↑
• תכלס, מה שעזר לי זה לא להגיד 'תודה' באוויר, אלא לכתוב כל ערב שלושה דברים ספציפיים שאני אסיר תודה עליהם בקשר שלי, גם אם הם לא קשורים ללייפסטייל. אחרי כמה שבועות הראש מצא יותר דברים טובים ופחות איומים.
  12 ↑
• אצלנו זה עובד הכי טוב כשעושים את זה ביחד. כל ערב לפני שינה כל אחד אומר דבר אחד שהוא אסיר תודה עליו ביחס לקשר. נשמע מטופש אבל זה משנה את האטמוספירה.
  5 ↑
• אחי, התחלתי גם אני בלהרגיש שזה מזויף. אבל אחרי חודשיים של תרגול יומיומי, הראש שלי באמת התחיל לזהות את הרגעים הטובים במקום את הרגעים המאיימים. זה לא קסם, זה אימון.
  5 ↑
• תכלס, אם זה מרגיש מזויף, תתחיל קטן יותר. במקום לתרגל הכרת תודה על כל המצב, תתרגל הכרת תודה רק על משהו אחד קטן בכל פעם. הקפה של הבוקר, נסיעה לבד שלווה, חיוך של הילד. השריר מתחזק לאט.
  1 ↑