הלכתי לאירוע סווינגרים בתל אביב בלי לדעת שבעלי שם... ונפגשנו מול כולם
אני יודעת איך זה נשמע. אבל זה באמת קרה. בת 39, נשואה 12 שנה, אמא לשניים, גרים ברעננה. אני ובעלי בעולם הזה כבר ארבע שנים בערך, התחלנו אחרי משבר ארוך וזה דווקא חיזק אותנו. יש לנו חוקים ברורים, אנחנו ביחד בכל הסיטואציות, רק יוצאים בזוג, אף פעם לא בנפרד. ככה זה היה. עד לפני שלושה שבועות. באותו שבוע בעלי נסע לכאילו 'כנס עבודה' בחיפה. חברה טובה שלי שגם בעולם הזה אמרה לי 'תקשיבי, יש אירוע סגור בלופט בפלורנטין ביום חמישי, רק נשים שמוזמנות, את חייבת לבוא, תפסיקי לחכות שהוא יחזור.' חשבתי הרבה. בסוף החלטתי שאני יוצאת. לא כדי לעשות משהו עם מישהו, רק כדי להיות שם, לראות, להרגיש שאני שלי. אמרתי לעצמי שזה האירוע הראשון והאחרון בלעדיו. הגעתי בערך ב11 בלילה, האירוע היה צפוף, מסכות לחלקם, אורות אדומים נמוכים. הסתובבתי, שתיתי משהו, דיברתי עם זוג מקסים מגבעתיים. ואז, בפינה של הסלון הגדול, על הספה, ראיתי גב מוכר. כתפיים מוכרות. קעקוע על הזרוע שאני מכירה כי הייתי שם כשהוא עשה אותו. בעלי. עם בחורה שאני לא מכירה. הוא לא ראה אותי. הוא היה עסוק. עמדתי שם דקה שלמה כמו פסל. הרגשתי שהקרקע נופלת. ואז הסתובבתי לצאת ונכנסתי בו פיזית כי הוא קם באותו רגע. הוא ראה אותי. הוא הלבין. אני לא יודעת איך לתאר את הפנים שלו. הבחורה שאיתו לא הבינה כלום. הוא אמר לי 'את כאן?' ואני אמרתי 'אתה אמרת חיפה.' עמדנו שם מול כל מי שהסתכל. בסוף יצאתי החוצה, הוא רץ אחרי, ובאמצע הרחוב, ב2 בלילה בפלורנטין, צעקנו אחד על השני בכי וכעס. עכשיו שלושה שבועות אחרי. הוא טוען שזה היה הפעם הראשונה שהוא חרג מהחוקים, שהוא היה בכנס באמת בחיפה והחליט בלייסט מינוט לעלות לתל אביב כי היה לו ערב פנוי. הוא בוכה, מתחנן, אומר שזה היה רגע של חולשה. אני לא מצליחה להחליט אם אני מאמינה. אני לא מצליחה להחליט מה גרוע יותר, השקר על המקום או העובדה שהוא עשה משהו לבדו אחרי שבנינו שש שנים של אמון על זה שלא. איך מאמינים מחדש למישהו שעבר על הקו האחד שהיה לכם? יש זוגות שעברו בגידה כזו ב'מסגרת המותרת' ושיקמו? והאם החוקים שלנו היו מציאותיים מלכתחילה או שזה היה רק עניין של זמן עד שזה יתפוצץ?