הנשיקה הראשונה בינינו אחרי שכולם לבושים זה הרגע הכי חשוב לי
89 upvotes · 5 answers · 1835 views
אני יודעת שזה ייקרא קלישאתי אבל זה האמת שלי. אנחנו שמונה חודשים בלייפסטייל וגיליתי שהרגע הכי חשוב בכל מפגש זה לא הסקס עצמו. זה הרגע שאחרי - כשכולם כבר לבושים, יושבים על הספה בסלון של מי שאירח, מישהו הביא קפה, ואני ובן זוגי על אותה ספה ויש לנו שנייה. הוא מסתכל עליי, אני מסתכלת עליו, ויש נשיקה קטנה. לא לוהטת, לא מינית, פשוט נשיקה. וברגע הזה אני יודעת שאנחנו חוזרים. שאנחנו אותם אנשים. שהדבר שעשינו לא שינה אותנו. אני שואלת - יש לכם רגע 'חזרה' כזה? איך אתם מסמנים אחד לשני שאנחנו שוב רק 'אנחנו'?
תשובות
-
★ כתבת לי דמעה בעין. אצלנו זה בדיוק זה. הנשיקה הקטנה אחרי שאנחנו לבושים זה הדבק. בלעדיה הייתי מרגישה שמשהו חסר. זה לא הסקס שמגדיר אותנו, זאת הנשיקה הזאת.
33 ↑
-
מעניין שאת מציינת את ה'אחרי שכולם לבושים'. אצלנו זה בדיוק כך. בזמן שמתלבשים יש מבטים אבל בלי מגע. ברגע שכפתור אחרון נסגר, אני נכנס אליה ויש נשיקה ארוכה אחת. הזוג השני יודע שזה הרגע שלנו וכולם מחכים בסבלנות. הפך לטקס.
14 ↑
-
אנחנו בלייפסטייל שש שנים ואני אומר לך - הרגע הזה הוא הקדוש ביותר. אצלנו זה האצבע. הוא מחזיק לי את האצבע הקטנה ואני מחזיקה לו. שנייה. וזהו. אחר כך אנחנו ממשיכים את הערב עם הזוג השני וצוחקים כרגיל. אבל השנייה הזאת היא הכל.
11 ↑
-
אני אספר לך משהו. בהתחלה זה היה בלי כוונה. אחרי המפגש הראשון שלנו בכפר סבא הסתכלנו אחד על השני בלי לתכנן, חייכנו, והייתה נשיקה קטנה. הרגשנו שזה נכון. בפעם הבאה חיפשנו את הרגע הזה במודע. עכשיו אם הוא חסר אני מרגישה בלבול. הרגעים הקטנים האלה עושים את הכל.
9 ↑
-
אצלנו זה החיבוק מאחור. אני עומדת בכניסה לסלון אחרי שאנחנו לבושים, והוא בא מאחור, מחבק אותי באמצע, ומלחש לי 'את שלי'. כל פעם מחדש. כל פעם זה מרגש אותי כאילו זאת הפעם הראשונה.
2 ↑
