הפסיכולוגית שאלה אם הלייפסטייל הוא "תרופה עצמית" — שאלה הוגנת או שיפוטית אני בטיפול אצל פסיכולוגית טובה כבר שנתיים. סיפרתי לה לפני חצי שנה על העולם. היא הקשיבה, לא שיפטה, שאלה שאלות טובות. אבל בפגישה האחרונה היא שאלה: "האם יתכן שהלייפסטייל הוא בשבילך סוג של תרופה עצמית? משהו שמרגיע משהו עמוק יותר?" יצאתי מהפגישה מעורערת. מצד אחד, השאלה לגיטימית — אני בעולם בין השאר כי הוא נותן לי תחושת חיבור וערך עצמי. מצד שני, הרגשתי שזה מתחיל מאחורי הדלת של "הלייפסטייל הוא בעיה". הבעל שלי אומר שזו שאלה מצוינת ושכדאי לחקור אותה. אני מרגישה שזה מבזה אותי, כאילו ההנאה שלי היא רק פיצוי על משהו פגום. איך הייתם מתייחסים? שווה לחקור או לעבור למטפלת אחרת?