קומפרסיון — מטרה לשאוף אליה או תוצר לוואי שאסור להכריח?

תשובות

• ★ תודה שהעלית את זה. אני בלייפסטייל 9 שנים ויש לי "קומפרסיון אסימטרי" — אני שמח עליה ברמה גבוהה והיא רק "לא מקנאה" עליי. בהתחלה זה הטריד אותי. חשבתי שזה אומר שהיא לא בקטע אמיתי. עם הזמן הבנתי שאנשים שונים מרגישים שונה, וזה לגיטימי. הציפייה החברתית-פולית ש"כולם צריכים להגיע לקומפרסיון" עושה נזק לאנשים שאיכותם הרגשית פשוט שונה. בעיניי קומפרסיון זה כמו טעם של אוכל — יש אנשים שאוהבים את האוכל הזה ויש שלא, וזה בסדר גמור. החברה שלך שמרגישה אשמה כי היא לא משיגה קומפרסיון — היא צריכה לעצור את התרגילים ולקבל שיש לה זוגיות פתוחה אחרת, שבה היא נותנת לבעלה את החופש ולא מקבלת מזה אקסטזה. זה לא פחות אמיתי.
  51 ↑
• אצלי קומפרסיון התפתח עם הזמן. בהתחלה הייתי בקושי מסוגלת לסבול, אחרי שלוש שנים התחלתי לראות את ההנאה שלה במסיבה ולחשוב "ואו, יפה לה ככה". אני לא חושבת שלימדתי את עצמי, אני חושבת שזה התפרץ מעצמו כשהאמון הספיק לעבות.
  15 ↑
• תכלס יש לי קומפרסיון רק כשאני מאוד אוהב את הפרטנר שלה. אם הוא בחור שאני לא מתחבר אליו, אני יותר אדיש. אז זה גם שאלה של "עם מי" לא רק "אם".
  14 ↑
• די עם הספרים והתרגילים. אם את לא מרגישה קומפרסיון אל תכריחי את עצמך. אהבת אחר — שמרי על ביטחון רגשי, על שקיפות, על תקשורת. השמחה תבוא אם תבוא ולא תזכי לפרס אם לא.
  5 ↑
• בעיניי קומפרסיון זה אינדיקטור טוב לבריאות הזוגיות הפתוחה אבל לא תנאי הכרחי. יש אנשים שלא יגיעו לזה לעולם וזה בסדר. הבעיה זה כשמשתמשים בזה כסטנדרט שיפוטי ("אני לא ב-ENM אמיתי כי אני לא מרגישה קומפרסיון") — זה הופך כלי לחיוב לכלי לדיכוי.
  3 ↑