שמונה שנים בקבוצת סווינגרס, עכשיו בא לי בעיקר לא ללכת לשום מקום
69 upvotes · 8 answers · 2545 views
45. בעלי. נישואים 22 שנה. כפר סבא. שני מתבגרים. שמונה שנים בסצנה.
בחצי שנה האחרונה משהו דעך. בשבת בבוקר בעלי קם ואומר 'את רוצה היום ללכת לחבי'נצ'ו במקום למסיבה?' ואני עונה 'כן'. ואחר כך אנחנו אוכלים שניצל ושותים יין רגיל ועושים סקס ב-22:00 ונרדמים ב-23:30 כמו בני 70 שגאים מאוד שעדיין יש להם מין.
וזו השאלה - אנחנו זקנים מדי לזה אבל לא יודעים איך להפסיק.
שמונה שנים זה לא רק חודשים בלוח שנה. זה תרבות שלמה. חברים, סופי שבוע, חופשות תמטיות, ארוחות, ימי הולדת. אם אנחנו עוצרים, אנחנו לא רק עוצרים סקס. אנחנו עוצרים את החיים החברתיים של עשור.
הקבוצה שלנו, 10 זוגות קבועים, התחילה לשאול 'הכל בסדר?' לפני חודש. אישתי של חבר התקשרה למרים ושאלה ישירות 'לא חזרתם, מה קורה?' מרים אילתרה. 'שפעת.' שפעת חודשיים? מי קונה את זה?
אני שואלת בתום לב - מתי הזמן לפרוש? יש בכלל פרישה מסודרת מהסצנה או שזה משהו ש מסתיים פתאום בערב אחד שבו אתם פשוט לא קמים מהספה?
Answers
-
★ בת 52, יצאנו מהסצנה לפני שלוש שנים אחרי 11 שנים פעילות. ההבחנה שעבדה אצלנו בין burnout לבין סוף הדרך: burnout זה 'אני עייפה ורוצה הפסקה'. סוף הדרך זה 'אני לא רוצה לחזור'. הם נראים זהים בחצי שנה הראשונה, ונפרדים אחר כך. הצעד שאני ממליצה: הפסיקו את כל הפעילות בקבוצה למשך שלושה חודשים שלמים, בלי לעזוב, רק 'לוקחים פסק זמן'. תאמרו את זה במפורש, לא תרצוצים. בשלושת החודשים האלה תעשו דברים שלא היו לכם זמן אליהם — טיול ארוך, קורס משותף, פרויקט שיפוצים, אני לא יודעת. תראו אם הצימאון חוזר או לא. אם בחודש השלישי אתם חושבים על מסיבה ומתחילים להתגעגע, זה burnout, חזרו. אם בחודש השלישי אתם חושבים על מסיבה ומרגישים הקלה ש'לא צריך לחזור עדיין', זה הסוף. הפחד שלך מה'ניצוץ' שאיבדתם בין שני אנשים — זה נורמלי וזה לא הסוף של הזוגיות. הניצוץ שמצאתם בקבוצה ניזון מבית מסוים, וכשמכבים אותו צריך לבנות מקור אחר לאנרגיה ביניכם. זה לוקח שנה לפעמים. נסו את שלושת החודשים קודם, אחר כך תחשבו על ההמשך.
54 ↑
-
יש חיים אחרי הסצנה. אבל יש גם חיים בתוך הסצנה שמשתנים עם הגיל. אל תקפצי לקצוות. תני לחצי שנה האחרונה לדבר איתך עוד חצי שנה. אם אז עדיין בא לכם רק חבי'נצ'ו ולא מסיבה, יש לכם תשובה. עד אז זה רק מידע, לא החלטה.
14 ↑
-
גבר בן 48 כאן. אחרי שש שנים בקבוצה גילינו ש burnout שלנו היה בעיקר מהארגון, לא מהתוכן. הפסקנו לארח (לארח דורש המון אנרגיה — אוכל, ניקיון, סידור, להיות מארח טוב). נשארנו כאורחים בלבד. שינוי דרמטי. שווה לבדוק את התפקיד שלכם בקבוצה לפני שאתם מחליטים שהסצנה היא הבעיה.
13 ↑
-
אצלנו זה היה burnout ולא סוף. עברה שנה של פסק זמן, חזרנו אבל פחות אינטנסיבי — פעם ברבעון במקום פעם בחודש. אופי הקבוצה השתנה לטובה, פחות עומס, יותר איכות. הקבוצה שלכם תקבל את הירידה אם תהיו פתוחים. אל תרגישו רע על להאט. הסצנה היא לא מרתון שצריך לסיים אותו ב 10 שנים מלאות, היא מסגרת שיכולה להתפתח.
13 ↑
-
אצלנו זה היה הסוף. עברו שש שנים מאז עזבנו, חיים נורמליים, מין רגיל שאני ובעלי מצאנו מחדש אחרי שנה של עבודה זוגית. החיים אחרי לא משמעו אפורים, הם פשוט פנימיים יותר. החברות שאיבדנו מהקבוצה הייתה אובדן אמיתי, לא נעים, אבל החברים שנשארו עברו איתנו את התהליך וגם הם בנו לעצמם משהו אחר. החיים בסצנה הם פרק. פרקים נגמרים. זה לא כישלון.
10 ↑
-
הקבוצה שלכם הפכה למשפחה שנייה. גם אם אתם בסוף הדרך הסקסואלית שלכם איתם, לא חייבים לוותר על הקשרים החברתיים. תשאלו את עצמכם אם אפשר להישאר חברים בקבוצה בלי להשתתף בחלק המיני — לבוא לארוחות, ימי הולדת, טיולים. הקבוצה שלי הזאת אחרי שאנחנו פרשנו מהפעילות עוד מארחת אותנו על ארוחות שבת.
5 ↑
-
גיל 45 הוא גיל של תזוזות גדולות אצל נשים — הורמונים, ילדים שגדלים, התבססות קריירה, התחלת תהליכי מנופאוזה. הגוף שלך עומד בכמה צמתים. לפעמים מה שאת מזהה כ'אין לי כוח לסצנה' זה למעשה 'הגוף שלי מקצה אנרגיה למקום אחר'. תני לעצמך מרחב, תבדוק רמות הורמונים. הרבה נשים בסצנה גילו בגיל הזה שהיו צריכות גם עזרה רפואית, לא רק שינוי אורח חיים.
2 ↑
-
דבר אחד שלא הזכרתם — ילדים בני נוער. בגיל 14-18 הם רגישים יותר ממה שהם נראים, וגם אם אתם מאוד שומרים על דיסקרטיות, האנרגיה של הבית משתנה ככל שהם מתבגרים. יכול להיות שהבטן שלכם מזהה משהו לפני הראש — שעם ילדים גדולים הסצנה דורשת מאמץ שמירה כפול. זה לא חייב להיות סוף, אבל בהחלט הצדקה לפסק זמן.
1 ↑