איך מתמודדים עם קצב הדחיות שרווק חוטף בלי להישבר? תכלס זה משבר. שלושה חודשים, עשרות הודעות, חמש פגישות, שתי "פצצות" שהפכו לגוסטינג. אני מרגיש שהבסיס שלי מתערער. אני יודע שזה לא אישי. אבל הגוף לא יודע. הנפש לא יודעת. איך אתם שומרים על עצמכם בריאים מבחינה רגשית בסצנה שמחזירה כל כך הרבה "לא"? פרקטיקות אמיתיות בבקשה, לא מליצות.