אני לא מתחתנת.

אני לא מתחתנת. החתונה אמורה להיות בעוד 7 שבועות. אולם בקיסריה. 280 מוזמנים. שמלה כבר נתפרה. הזמנות יצאו לפני חודש. ההורים שלי שלחו צ'ק לקייטרינג. הוא לא יודע עדיין. אני בת 29. הוא בן 33. ביחד 4 שנים. גרים בכפר סבא. הוא רופא צעיר במחלקת ילדים בשניידר, אני עורכת דין במשרד בתל אביב, ענייני נדל'ן. כלום לא חסר. הוא נחמד. הוא טוב. הוא ייתן לי חיים טובים. אבל לפני 5 חודשים פגשתי גבר אחד בכנס. אורן. הוא היה אחד הדוברים, מומחה למשפט בינלאומי, חי ברוטרדם. נשוי. בן 47. שנינו ידענו מה זה, יצאנו לבר אחרי הכנס, אחר כך לחדר במלון שלי בתל אביב. פעם אחת. אמרנו לא לדבר אחר כך. דיברנו. הוא חזר לרוטרדם ואני חזרתי לכפר סבא. כל שבועיים הוא מגיע לישראל. נפגשנו 6 פעמים נוספות מאז. הוא לא יעזוב את אשתו. אני יודעת. הוא לא מבטיח. הוא לא משקר. אנחנו לא 'מאוהבים', הוא אמר את זה במפורש בפעם השלישית. ועדיין אני חושבת עליו כל יום ועל הארוס שלי כמעט בכלל לא חוץ מארגון לוגיסטי של החתונה. בקיצור. אני לא יודעת. זהו. ניסיתי לדבר עם חברה אחת. היא אמרה לי לבטל את החתונה. ניסיתי לדבר עם אחותי. היא אמרה לי שזאת בריחה ולא משבר אמיתי. שאחרי החתונה זה יעבור. שזה 'לפני חתונה' רגיל. אני לא בטוחה שזה לפני חתונה. אני בטוחה שאני לא רוצה להתחתן עם בן אדם שאני לא חושבת עליו. אבל איך אומרים את זה. 7 שבועות לפני. ההזמנות. הצ'ק של אבא שלי. השמלה. הוא יעבור משבר. ההורים שלו אנשים מקסימים. ההורים שלי. החברים שעוברים דירה כל סוף שבוע ולוקחים חופש בשבוע של החתונה. האם אני מבטלת חתונה כי גבר נשוי ברוטרדם הופך אותי לאישה אחרת בלילה אחד בחודש. זה הסיבה. שאני נהיית אישה אחרת איתו ולא נהיית אישה אחרת איתו. ואם אני לא מבטלת, אני נכנסת לחתונה ויודעת מראש.