אני נשואה ל-12 שנה. גיליתי שאני נמשכת לחברה הכי טובה שלי וזה משגע אותי
אני אישה דתית-לייט, מסורתית מודרנית, חינוך תיכוני דתי, אבל היום אני חיה חיים יותר אורבניים. הזוגיות שלי טובה, הסקס בסדר, אין לי תלונה אמיתית על בעלי. אני סטרייטית. מימי לא הסתכלתי על אישה בצורה זו, מימי לא חשבתי על זה, מימי לא הייתה לי פנטזיה אפילו רחוקה. אז יש לי חברה הכי טובה. בת 35, אנחנו חברות מהאוניברסיטה, גרה גם בירושלים, נשואה גם, שני ילדים. אנחנו נפגשות אחת לשבועיים לקפה, אנחנו מתקשרות כמעט יום-יום, היא חלק מהמשפחה שלי. הילדים שלנו חברים. בעלינו מסתדרים ביחד. אין שום קלישאה של 'חברה הכי טובה' שלא חלה עלינו. לפני 4 חודשים היינו בסוף שבוע בבקעה, הסעודה השלישית בבית שלה, שאר המשפחה הלכה לישון, אנחנו ישבנו במרפסת עם יין, היא צחקה צחוק שלא שמעתי ממנה אף פעם. ופתאום הסתכלתי על הצוואר שלה ו הרגשתי משהו זורם בי שלא הבנתי. רצון לגעת בה. רצון אמיתי. נבהלתי, קמתי, אמרתי שאני מתעייפת, חזרתי הביתה. מאז 4 חודשים שאני חיה במצב לא טבעי. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה. אני שמה לב לאיך היא לבושה. אני מקנאת בבעלה (אני מכירה את חיי המין שלהם כי היא מספרת לי, ופתאום זה כואב לי לשמוע). חלמתי עליה פעמיים חלום שאני לא יכולה לכתוב כאן. בעלי לא יודע. היא לא יודעת. אני חיה עם זה לבד. הדבר הכי קשה הוא שאני לא יודעת אפילו אם זה 'אני נמשכת לנשים' (כי בחיים שלי לא חשבתי על זה לפני) או 'אני נמשכת אליה הספציפית' (כי היא באמת אישה מיוחדת ויפה ומצחיקה). או שאני בכלל מאוהבת בה רגשית ופשוט הגוף שלי תרגם את זה למשהו מיני כי אין לי מודל אחר. אני מפחדת לדבר איתה כי אם אני טועה אני אהרוס 15 שנות חברות. אני מפחדת לא לדבר איתה כי אני חיה עם משהו שאוכל אותי מבפנים. אני מפחדת להגיד לבעלי כי אני לא יודעת מה אני אומרת לו. מישהי פה עברה את זה? איך מבדילים בין משיכה אמיתית לבין אהבה רגשית עמוקה שמתורגמת לא נכון? והאם זה אפשרי להתאהב באישה אחת בלבד ולחזור להיות סטרייטית?