אני עם כיפה סרוגה, גר ביישוב, ואשתי ואני בעולם כבר שנתיים — איך אנשים מסתירים את זה לאורך זמן?

תשובות

• ★ הסכנה הכי גדולה היא לא הקהילה, היא הילדים בעוד עשור. ילד בן 14 שמוצא משהו בנייד של אבא יכול לפרק את כל הבית. תוודאו שיש לכם הפרדה דיגיטלית טוטאלית, מכשירים נפרדים, ענן נפרד, הכל. אני אומר את זה כי כמעט נדפקתי על זה לפני שנתיים, הבן שלי כמעט פתח אפליקציה בטעות.
  30 ↑
• אחי אני שלוש שנים אחריך באותו מסלול. דתי לאומי, יישוב באזור בנימין, בעולם כבר חמש שנים. מה שעבד אצלי זה להפסיק לחשוב על זה כסתירה. הדת היא לוח שנה, היא קהילה, היא משפחה, היא הילדים. העולם הוא משהו אחר, מקום שלי ושל אשתי. שני העולמות לא חייבים לדבר. הם פשוט קיימים במקביל. ברגע שעצרתי לנסות "ליישב" אותם בראש, נהיה לי הרבה יותר רגוע.
  13 ↑
• תכלס יש לא מעט זוגות דתיים בסצנה, יותר ממה שאתה חושב. ספציפית בערב שבת או מוצאי שבת, יש בלי סוף זוגות עם כיפות סרוגות במסיבות במרכז. אתם לא לבד. אם זה יעזור לכם לדעת שיש קהילה שלמה שעוברת בדיוק את זה, יש. רק שאתם לא יודעים זה על זה כי כולם מוסווים.
  4 ↑
• הקוגניטיבי דיסוננס שאתה מתאר הוא אמיתי. עברתי טיפול שנתיים בשביל לעבד את זה. מצאתי פסיכולוג חילוני שגדל דתי, הוא הבין מיד. תחפש מישהו כזה, זה משנה את כל החוויה. אחרי הטיפול הצלחתי לחבר את שתי הזהויות בלי שזה ייאכל אותי מבפנים.
  4 ↑
• אני אישה דתייה לאומית מאזור מודיעין ואני יכולה לומר לך שהדואליות הזאת היא בדיוק מה שעושה את זה מרגש בשבילי. תכלס, אם זה היה פתוח וקליל זה לא היה אותו דבר. הסוד והניגוד הם חלק מהדבר. תפסיק לראות בזה בעיה, תתחיל לראות בזה מבנה.
  1 ↑