בעלי החל להתקרב לדת אחרי שבע שנים שלנו בעולם — אני לא יודעת מה לעשות

תשובות

• ★ אצלנו זה היה הפוך, אני התחלתי להתקרב לדת והוא נשאר חילוני בעולם. מה שעבד אצלנו, ואני לא יודעת אם יעבוד אצלכם, זה שהמשכנו להיות זוג אוהב, נשארנו ביחד, אבל הסקס בינינו נהיה משהו אחר. הוא ידע שאני יוצאת עם זוגות לבד לפעמים, והוא לא בא איתי. זה דרש המון תקשורת. אבל זה אפשרי.
  55 ↑
• דבר חשוב — תוודאי שאת לא נכנסת לקרירות איתו בגלל שזה כואב לך. בעלך עכשיו במקום פגיע. אם תוכלי להחזיק את האהבה בלי לקחת את ההתקרבות שלו לדת באופן אישי, זה ייתן את הסיכוי הכי גדול שהזוגיות תשרוד. ואז יש את כל הזמן בעולם להבין מה הצורה החדשה.
  14 ↑
• הסיפור הזה ממש קרוב לסיפור שלי, רק שאצלנו זה היה אחרי שאמא של בעלי נפטרה. הוא חזר בתשובה לאט לאט, אני נשארתי איפה שאני. בסוף, אחרי שנה של ניסיונות, הבנו שאנחנו לא יכולים להישאר נשואים. זאת לא הייתה החלטה של רגע, היא הצטברה. אני אומרת את זה לא כדי להפחיד אותך אלא כדי להגיד שזה לא בהכרח עניין של "להגיע לפשרה". זה שאלה של זהות בסיסית.
  9 ↑
• אני חושב שחשוב להבדיל בין משבר אקוטי לבין שינוי קבוע. בעלך עבר אובדן טראומטי. ההתקרבות לדת היא ככל הנראה דרך לעבד את האובדן. אולי תני לזה שנה לפני שמחליטים משהו דרסטי. גם פסיכולוגית עם רקע בעיבוד אבל יכולה לעזור לו ולכם.
  6 ↑
• משהו פרקטי, תכלס. אם הוא לא לוחץ עלייך לפרוש, אל תפרשי. את בת 39, את בשיא, אל תוותרי על זה כי הוא עובר משהו. אם הוא יכול להחזיק את זה שאת ממשיכה ללכת לבד, זה בעצם פתרון נהדר. אני מכיר אישה שעושה את זה כבר חמש שנים, היא עם זוגות אחרים והבעל שלה בבית כנסת בערב שבת, ושניהם מאושרים.
  4 ↑
• אני בעלך מהצד השני. חזרתי בתשובה אחרי 8 שנים בעולם וזה היה כמו לחזור לבית. אבל גם אני לא ביקשתי מאשתי לעשות שום ויתור. בסוף היא בחרה לפרוש לבד כי היא רצתה, לא כי לחצתי. תני לעצמך זמן, תקשיבי גם לעצמך וגם לו, ואל תוותרי על מי שאת בשביל מי שהוא הפך להיות.
  4 ↑