בת 46, התחתנתי בגיל 22, ופתאום אני מתאהבת בצעירה שעובדת איתי
59 upvotes · 3 answers · 1788 views
46. נשואה 24 שנה. שלושה ילדים. כפר סבא. דתי לאומי בילדות, התרככתי, אבל הראש עוד שמרני.
שנה שעבר הצטרפה אישה בת 31 למחלקה שלי. גרושה. חופשייה. בהתחלה חשבתי 'אני אחות גדולה'. אחרי חצי שנה הבנתי שאני חושבת עליה כל היום.
אני לא ביקסואלית. אני יודעת. בחיים שלי לא הסתכלתי על אישה. לא חלמתי. לא דמיינתי. כלום.
אז למה אני מתלבשת בבוקר בשבילה?
אתמול במסדרון היא נגעה ביד שלי במקרה. הרגשתי כאילו חשמל. הלכתי הביתה. בעלי ניסה. לא הצלחתי. כל הזמן ראיתי אותה.
לא קרה ביננו כלום. אולי היא מנחשת. אולי לא.
אני אוהבת את בעלי. לא רוצה לעזוב. אני מבינה שעד עכשיו לא נתתי לעצמי לחשוב על נשים בכלל. וזה אולי היה שם תמיד.
גיל 46 זה גיל מאוחר לגלות שאת לא מי שחשבת?
תשובות
-
★ בת 51, גיליתי את הצד הביסקסואלי שלי בגיל 44, באותו תסריט בדיוק — קולגה צעירה במשרד, אהבה לא מומשת. הצלחת שלי הייתה לא ללכת לשם, אבל גם לא לדכא. סיפרתי לבעלי אחרי חצי שנה, הוא לקח את זה בבגרות מפתיעה, ואז הוא הציע — נמצא לך אישה דרך הסצנה הליברטינית, מישהי שלא מאיימת על המשפחה, מישהי שגם רוצה את החוויה. וכך עשינו. הסיפור עם הקולגה עבר אצלי בתוך שנה, פשוט נמוג כשנתתי לעצמי לחיות את הצד הזה במקום מתאים. עצה ספציפית לך: אל תגעי בקולגה. גם אם תרצי. נשים נשואות שמתחילות דרך אישה במעגל האישי שלהן, בלעדי מסגרת מובנית, מאבדות הרבה — עבודה, חברות, ביטחון. דרך הסצנה זה רחוק יותר ומגן יותר. ספרי לבעלך, היא יודעת או מנחשת ממילא לפי הניסיון שלי בנשים, ולך תמצאי את עצמך בלי הסיכון של חיים שלמים.
42 ↑
-
הרגש כלפי אישה ספציפית כשאסור ללכת לשם — זה כאב אמיתי שלא צריך לזלזל בו. בעולם הסטרייט מקבלים את זה כשבחור מתאהב במישהי ולא יכול ללכת. אנחנו צריכים להרשות לעצמנו את אותו דבר. תני לאהבה הזאת להיות מה שהיא, גם אם זה רק געגוע. אל תרשי לעצמך לחיות אותה במציאות. שתי האפשרויות גורמות לכאב, רק אחת מהן מאפשרת לך להישאר את עצמך. בחרי טוב.
10 ↑
-
אני 49 וגיליתי בגיל 41. הדבר ההפוך קרה אצלי — סיפרתי לבעלי והוא לא הסכים שאלך עם אישה כי דווקא זה הפחיד אותו יותר מגבר. הוא אמר 'אישה לוקחת אותך באמת, גבר לא'. נשארתי כלואה בעצמי שלוש שנים נוספות עד שביקשתי טיפול זוגי. שם הוא הצליח להגיד בקול את הפחד שלו, ואני הצלחתי להסביר שאני לא הולכת לשום מקום. רק אחרי טיפול של תשעה חודשים הוא היה מוכן. אז הכלל אצלי: אל תספרי לבעל בלי תיווך מקצועי. הנושא רגיש מדי. תמצאי קודם מטפלת זוגית עם ניסיון בליברטיניות, ושם תפתחו את זה ביחד.
4 ↑
שאלות קשורות
-
אשתי רוצה לעבור למלא, אני נשארתי ברך — איך מנהלים מו"מ בלי שמישהו ירגיש מובס?64 הצבעות · 5 תשובות
-
הכתבה ב"הארץ" על מועדון הסוואפ בתל אביב - מי קרא ומה חשב?81 הצבעות · 6 תשובות
-
העולם כמסורת מזדקנת, מפסיקים או מסתגלים?55 הצבעות · 5 תשובות
-
רופאת משפחה בעיירת פיתוח בדרום — בא לי אבל זה גיהינום קטן71 הצבעות · 5 תשובות
