בת 46, התחתנתי בגיל 22, ופתאום אני מתאהבת בצעירה שעובדת איתי 46. נשואה 24 שנה. שלושה ילדים. כפר סבא. דתי לאומי בילדות, התרככתי, אבל הראש עוד שמרני. שנה שעבר הצטרפה אישה בת 31 למחלקה שלי. גרושה. חופשייה. בהתחלה חשבתי 'אני אחות גדולה'. אחרי חצי שנה הבנתי שאני חושבת עליה כל היום. אני לא ביקסואלית. אני יודעת. בחיים שלי לא הסתכלתי על אישה. לא חלמתי. לא דמיינתי. כלום. אז למה אני מתלבשת בבוקר בשבילה? אתמול במסדרון היא נגעה ביד שלי במקרה. הרגשתי כאילו חשמל. הלכתי הביתה. בעלי ניסה. לא הצלחתי. כל הזמן ראיתי אותה. לא קרה ביננו כלום. אולי היא מנחשת. אולי לא. אני אוהבת את בעלי. לא רוצה לעזוב. אני מבינה שעד עכשיו לא נתתי לעצמי לחשוב על נשים בכלל. וזה אולי היה שם תמיד. גיל 46 זה גיל מאוחר לגלות שאת לא מי שחשבת?