גיליתי שהבת שלי בת 24 היא ליברטינית. אני אמא בת 52 ואני לא יודעת איך להגיב
67 upvotes · 3 answers · 1236 views
שלום. אני בת 52, נשואה 28 שנה, שלושה ילדים. הבת הבכורה בת 24, גרה בפלורנטין, אישה צעירה עצמאית, מהנדסת תוכנה, חכמה, יפה. אני מאוד אוהבת אותה. אנחנו מאוד קרובות, היא מתקשרת אלי כמעט כל יום, היא מספרת לי הרבה (לא הכל, ברור, אבל הרבה).
לפני שבועיים, סוף שבוע, היא הזמינה אותי ואת אבא שלה לארוחת ערב בבית שלה. ישבנו 4 בערך, אני, בעלי, היא, ובת זוגתה בלייני (חברה שגרה איתה כבר שנה). אכלנו טוב, צחקנו, ואז הבת שלי הציעה שאעבור איתה לסלון לקפה בעוד שאבא וחברה שלה ימשיכו בארוחה. הלכנו לסלון.
היא פתחה איתי שיחה שלא ציפיתי לה. 'אמא, אני רוצה לספר לך משהו. אני בקהילת הסוויינגרס. גם בלייני. אנחנו עושות את זה כבר חצי שנה ביחד עם זוגות שונים. אני רוצה שתדעי. את לא צריכה לתת לי אישור, ולא לקבל את זה, אבל אני לא רוצה לשקר לך'. הסתכלתי עליה. היא הייתה רגועה, ברורה, כמו אדם בגיל 24 שלא צריך את האישור שלי על דברים. הופתעתי לראות שהיא אישה, לא הילדה שלי.
אני אמרתי לה 'תני לי זמן'. היא חיבקה אותי. חזרנו לסלון. בעלי, שלא יודע על השיחה, צחק על משהו. נסענו הביתה ובאוטו לא דיברתי. בעלי שאל אם אני בסדר, אמרתי שאני עייפה. הגענו הביתה והוא הלך לישון. אני נשארתי בסלון עד 3 בלילה.
מאז שבועיים אני בסערה. אני אישה ליברלית בעיני עצמי. אני מצביעה שמאל, אני קוראת ספרים פתוחים, אני לא דתית. אבל פתאום כשאני שומעת שהבת שלי עושה דברים שכאם אני לא הייתי עושה, אני שומעת בעצמי קולות שלא ידעתי שיש בי. 'אבל איך זה ישפיע עליה?'. 'האם תהיה לה זוגיות יציבה?'. 'האם היא תהיה בסדר רגשית?'. אני שומעת את עצמי כמו אמא שלי. ואני לא רוצה להיות אמא שלי.
מהצד השני אני שומעת את הקול הליברלי שלי שאומר 'היא בת 24, היא חכמה, היא בריאה, היא ברורה, היא מצליחה. אם זה מה שהיא בוחרת, מה ההתנגדות שלי?'. ואין לי תשובה אמיתית להתנגדות חוץ מ'זה לא מה שאני הייתי עושה'. וזה לא תשובה.
אני לא אמרתי לבעלי. אני יודעת שהוא יגיב הרבה יותר רע ממני. אני מתלבטת בכלל אם להגיד לו, אם להישאר רק שלוש (אני, היא, וכמובן בלייני שיודעת שאני יודעת).
איך אמא מתמודדת עם זה? איך אומרים לבן זוג שמרן יותר? והאם זה בכלל ענייני? אולי אני צריכה רק לעדכן את עצמי ולהיות שם בשבילה בלי לשתף דעה?
Answers
-
★ אמא לבת בת 26 ובן בן 22 כאן. עברתי משהו דומה כשהבת שלי סיפרה לי שהיא בקשר פוליאמורי עם שני גברים. גם אני, ליברלית בעיני עצמי, מצאתי בי קולות שלא ידעתי שיש. מה שעזר לי, ואני מאמינה שיעזור לך, היה הבדל בין שני שאלות שונות. השאלה הראשונה: 'האם מה שהיא עושה זה דבר טוב?'. זו שאלה שלא צריך לשאול. היא בת 24, חכמה, יציבה, מצליחה, ובחרה בה. דעתי על האם זה 'טוב' היא לא רלוונטית כל עוד היא לא פוגעת בעצמה או באחרים. השאלה השנייה: 'האם אני מסוגלת להחזיק את ההרגשות שלי כלפי הבחירה שלה בלי שזה ישפיע על הקשר ביננו?'. וזו השאלה שאני חייבת לעבוד עליה לבד עם פסיכולוגית. ההפרדה בין 'דעתי על המעשה' לבין 'הקשר עם הילדה' היא הדבר הכי חשוב. הילדה שלך נתנה לך מתנה: היא יכלה לשקר עוד 20 שנה והיא בחרה להגיד לך. תכבדי את האומץ הזה. תני לעצמך זמן עם המידע. תגידי לה 'אני אוהבת אותך, אני צריכה זמן לעבד, אבל זה לא קשור אלייך'. לגבי בעלך, ההמלצה שלי הברורה היא להגיד לו. הסוד הזה יחצוץ ביניכם ואתה תרגישי שאת בוגדת בו. אבל תהיי המתווכת. אל תגידי 'אז ככה', תתחילי שיחה רגישה, 'יש משהו שבת שלנו סיפרה לי שאני צריכה לשתף אותך'. אם תשני לפי הסדר הזה (קודם תפתח אישית, ואז מסרי תוכן), הסיכוי שזה יעבוד עולה. ולגבי השאלה אם זה 'ענייני' - הכל ענייני שלך, את אמא שלה. השאלה היא איך אתה מנהלת את העניין הזה כדי לתמוך בה ולא להכביד עליה.
45 ↑
-
בת 27, בקהילה בעצמי. אני יכולה להגיד לך מה החברות שלי שסיפרו לאמהות שלהן רצו שאמא תגיד: 'אני אוהבת אותך גם אם זה לא הבחירה שלי'. זה הכל. אנחנו לא צריכים אישור, אנחנו צריכים שלא נאבד את הקשר. עוד דבר: אל תספרי לאחיה. החלטה שלה.
12 ↑
-
תזהרי לא להפוך את עצמך ל'שותפת סוד' מול בעלך. זה יסיג גבול שלא יחזור. תני לבת שלך שבועיים לעבד ואז תגידי לה שאת מתכוונת לשתף את בעלך, כדי שהיא תוכל להחליט אם להיות שותפה לשיחה. כך זה לא יהיה 'להלשין'.
9 ↑