גיליתי שהבת שלי בת 24 היא ליברטינית. אני אמא בת 52 ואני לא יודעת איך להגיב
שלום. אני בת 52, נשואה 28 שנה, שלושה ילדים. הבת הבכורה בת 24, גרה בפלורנטין, אישה צעירה עצמאית, מהנדסת תוכנה, חכמה, יפה. אני מאוד אוהבת אותה. אנחנו מאוד קרובות, היא מתקשרת אלי כמעט כל יום, היא מספרת לי הרבה (לא הכל, ברור, אבל הרבה). לפני שבועיים, סוף שבוע, היא הזמינה אותי ואת אבא שלה לארוחת ערב בבית שלה. ישבנו 4 בערך, אני, בעלי, היא, ובת זוגתה בלייני (חברה שגרה איתה כבר שנה). אכלנו טוב, צחקנו, ואז הבת שלי הציעה שאעבור איתה לסלון לקפה בעוד שאבא וחברה שלה ימשיכו בארוחה. הלכנו לסלון. היא פתחה איתי שיחה שלא ציפיתי לה. 'אמא, אני רוצה לספר לך משהו. אני בקהילת הסוויינגרס. גם בלייני. אנחנו עושות את זה כבר חצי שנה ביחד עם זוגות שונים. אני רוצה שתדעי. את לא צריכה לתת לי אישור, ולא לקבל את זה, אבל אני לא רוצה לשקר לך'. הסתכלתי עליה. היא הייתה רגועה, ברורה, כמו אדם בגיל 24 שלא צריך את האישור שלי על דברים. הופתעתי לראות שהיא אישה, לא הילדה שלי. אני אמרתי לה 'תני לי זמן'. היא חיבקה אותי. חזרנו לסלון. בעלי, שלא יודע על השיחה, צחק על משהו. נסענו הביתה ובאוטו לא דיברתי. בעלי שאל אם אני בסדר, אמרתי שאני עייפה. הגענו הביתה והוא הלך לישון. אני נשארתי בסלון עד 3 בלילה. מאז שבועיים אני בסערה. אני אישה ליברלית בעיני עצמי. אני מצביעה שמאל, אני קוראת ספרים פתוחים, אני לא דתית. אבל פתאום כשאני שומעת שהבת שלי עושה דברים שכאם אני לא הייתי עושה, אני שומעת בעצמי קולות שלא ידעתי שיש בי. 'אבל איך זה ישפיע עליה?'. 'האם תהיה לה זוגיות יציבה?'. 'האם היא תהיה בסדר רגשית?'. אני שומעת את עצמי כמו אמא שלי. ואני לא רוצה להיות אמא שלי. מהצד השני אני שומעת את הקול הליברלי שלי שאומר 'היא בת 24, היא חכמה, היא בריאה, היא ברורה, היא מצליחה. אם זה מה שהיא בוחרת, מה ההתנגדות שלי?'. ואין לי תשובה אמיתית להתנגדות חוץ מ'זה לא מה שאני הייתי עושה'. וזה לא תשובה. אני לא אמרתי לבעלי. אני יודעת שהוא יגיב הרבה יותר רע ממני. אני מתלבטת בכלל אם להגיד לו, אם להישאר רק שלוש (אני, היא, וכמובן בלייני שיודעת שאני יודעת). איך אמא מתמודדת עם זה? איך אומרים לבן זוג שמרן יותר? והאם זה בכלל ענייני? אולי אני צריכה רק לעדכן את עצמי ולהיות שם בשבילה בלי לשתף דעה?