ההורים שלי דתיים, אני בלייפסטייל, וראש השנה הוא הסיוט שלי באתי ממשפחה דתית-לאומית מירושלים. הוריי לא יודעים שאני ובעלי בלייפסטייל כבר ארבע שנים. כל ראש השנה אנחנו נוסעים אליהם לחג, יושבים ליד שולחן עם הסימנים, אומרים תפילות, מתפללים בבית הכנסת. אני מסתכלת על אמא שלי שמברכת על הרימון ומרגישה כאילו אני חיה שני חיים מקבילים. בעלי משחק את התפקיד מצוין, אבל אני רואה את העיניים שלו כשמדברים על "טהרת המשפחה" סביב השולחן. השאלה שלי: איך מנהלים את הדיסוננס הזה? יש מישהו שזה לא מכביד עליו?