הזוג השני יותר טוב מאיתנו. זה הופך את הסיטואציה לבעייתית.

הזוג השני יותר טוב מאיתנו. זה הופך את הסיטואציה לבעייתית מבחינתי. הקדמה. אני בן 45. אשתי בת 43. נשואים 17 שנה. שני ילדים, 12 ו-9. גרים בטבריה, אני שיפוצניק עצמאי, היא מטפלת רגשית בקליניקה פרטית. אנחנו בזוגיות פתוחה כשנתיים, חצי שנה הראשונה דיברנו, וב-18 חודשים האחרונים פגשנו 4 זוגות. שניים לפגישה אחת, שניים שחזרנו אליהם. הזוג שאני מדבר עליו זה הזוג הרביעי. הכרנו דרך אתר, נפגשנו לקפה ברמת ישי, פגישה ראשונה הייתה בבית מלון בצפון, מאז 7 פגישות נוספות. הם בני 41 ו-44, חיים בקריות, היא רופאת שיניים, הוא ארכיטקט. הבעיה היא לא שאני נמשך אליה. נמשך אליה כן, אבל זה הסכמנו עליו מראש. הבעיה היא שאני מסתכל עליהם כזוג ורואה שהם פשוט במקום אחר ממנו. הם מדברים אחד עם השני יפה. הם נוגעים אחד בשני באופן רגיל. הם צוחקים יחד על דברים פנימיים שלהם בלי לעצבן. אצלנו זה פחות. אני ואשתי נשואים 17 שנה ויש לנו ילדים, יש שגרה, יש עייפות, וכשאנחנו פוגשים את הזוג השני אני רואה איך זוג שלא בשגרה שלנו נראה. ואחרי הפגישה האחרונה, לפני שבוע, חזרנו בפקקים בשעה 11 בלילה, אשתי ישנה במושב, אני נהגתי, וחשבתי על זה במשך 4 שעות של נסיעה (פקקים כבדים בכניסה לחיפה, גשם). חשבתי שאני אולי הייתי רוצה להחליף איתו. לא פיזית. רגשית. הייתי רוצה את החיים שלו. זה משהו שלא הגיוני להגיד לאשתי. כי זה ייפגע בה ויהיה גם לא הוגן כי אנחנו ביחד 17 שנה והם אולי במצב התחלתי יחסי שנראה טוב מבחוץ ובעוד 10 שנים הם יהיו כמונו. אבל זה גם משהו שאני לא יכול לעצור לחשוב עליו. ואני מרגיש שעוד פגישה איתם תחזק את התחושה הזאת. אני שואל את עצמי אם להגיד לה שאני רוצה להפסיק לראות אותם. אבל אז אצטרך להסביר למה. אני לא יודע איך מנהלים את זה. כי הסיבה האמיתית שאני רוצה להפסיק היא לא קנאה מינית. זאת קנאה רגשית בזוג שלם. ואת זה אי אפשר להסביר בלי להעליב.