החבר שפגשנו במועדון והפך להיות משפחה — איך זה קרה
פגשנו אותו לפני 3 שנים במועדון בתל אביב, ערב טיפוסי, הוא בא לבד. גבר באמצע שנות הארבעים, גרוש, שקט, נחמד. בילינו איתו את הערב, היה ביננו משהו טוב, ובסוף הערב לא קרה כלום — הוא העדיף ללכת לישון מוקדם והבטיח לעצמו שלא יישאר עד הסוף. שלוש שנים מאוחר יותר, הוא הפך להיות אחד האנשים הקרובים ביותר אלינו. אוכל איתנו בשבתות, יודע את שמות הילדים שלנו, היה איתנו במחלת אבא שלי. בערבים אינטימיים הוא בא אלינו, או אנחנו אליו, וזה רק חלק קטן מהסיפור. רוב הזמן הוא פשוט המשפחה שבחרנו לעצמנו. אנשים שואלים אותי איך גבר בודד יכול להשתלב כך, בלי שאני מקנא, ובלי שהיא מרגישה לחוצה? התשובה היא שהוא מתייחס אלינו כיחידה, לא כשני אנשים נפרדים, וזה מה שעושה את כל ההבדל. מישהו עוד עם סיפור של גבר בודד שנכנס לחיים שלכם?