היררכיה ב-ENM — "בעלי ראשי, אתה לא". הוגן או דוחה?
אני בקשר של שלושה חודשים עם אישה נשואה שמגדירה את עצמה כפולי היררכית. הבעל שלה הוא ה"ראשי" שלה (פריימרי), אני "המשני" (סקנדרי), והיא מבהירה לי את זה בכל הזדמנות. בהתחלה זה היה בסדר — היא הייתה ישרה איתי מהיום הראשון, אמרה לי שיש לה משפחה, שאני לעולם לא אקבל את אותו זמן או עדיפות. אבל אחרי שלושה חודשים אני מתחיל להרגיש שזה לא רק "מציאות מעשית" אלא ממש מערכת דיכוי קטנה. למשל: אם הבעל שלה רוצה אותה בערב מסוים היא מבטלת אותי ברגע, גם אם תיכננו את הערב הזה שבועיים מראש. אם הוא לא מרגיש טוב והיא חשבה לישון אצלי היא תחזור הביתה. אם הוא חולם חלום רע, היא לא תענה לטלפון שלי בלילה. וכשניסיתי פעם אחת להתלונן היא אמרה לי "אתה ידעת מה אתה נכנס אליו". זה דוחה אותי. מצד שני אני יודע שהאלטרנטיבה — "אנרכיית יחסים" שבה כל קשר שווה ערך — היא בלתי אפשרית כשיש משפחה, ילדים, משכנתא. אז איפה הגבול בין היררכיה כנה ומעשית לבין היררכיה שמשמשת תירוץ להתייחס לפרטנר השני כאזרח סוג ב'? אני שואל את זה ממקום של אדם שמנסה ללמוד את העולם הזה לא ממקום של תלונה.