הלכתי שבוע שעבר, הרגשתי בן אדם, לייפסטייל כהקלה מהחיים של מחלה כרונית
עברתי שני ניתוחים, עשרות אשפוזים, התקפים שלקחו לי חודשים מהחיים. אני על תרופה ביולוגית כבר שמונה שנים, מאוזן, אבל החיים שלי תמיד עם הצל הזה ברקע. אני ובת זוגי בסצינה בערך עשור. אני רוצה לחלוק משהו שלא הצלחתי לנסח לעצמי עד עכשיו. הלכנו שבוע שעבר לערב פרטי אצל זוג שאנחנו מכירים שנים. הערב היה רגוע, נחמד, כל הדברים שאני אוהב. וכשהלכתי הביתה אמרתי לאשתי "הערב היה הכי טוב שהיה לי כבר חודש, הרגשתי בן אדם". והבנתי משהו. הסצינה היא לא רק כיף ולא רק סקס. בשבילי, מי שחי עם מחלה כרונית, הערבים האלה הם הזמן היחיד שאני לא מטופל. אני לא חולה, לא בן 49, לא עם פרוטוקול תרופות. אני סתם בן אדם בחדר עם אנשים שמחים. הסצינה מחזירה לי את הבן אדם שאני. אני שואל אם עוד אנשים עם מחלה כרונית מרגישים את זה, או שאני יחיד. בא לי לפתוח דיון