הפעם הראשונה שזיהינו מישהו במועדון
88 upvotes · 6 answers · 1888 views
במועדון בתל אביב, בערב חמישי, אנחנו ליד הבר, ואני רואה את אח של חבר ילדות שלי. הסתובבתי מהר, אמרתי לאשתי "צריך לזוז עכשיו". היא לא הבינה. הוא היה עם בת זוגתו, בעיניים פקוחות, מסתכל ישר עלינו. החלפנו ראייה. לא דיברנו. הסתלקנו. בבוקר חיכינו להודעה ולא הגיעה. עברו חודשיים והוא עדיין מתנהג רגיל איתי כשאנחנו נפגשים. רוצה לשמוע מי עוד עבר את זה ואיך זה התפתח.
תשובות
-
★ אצלנו זיהינו את הרופא המשפחתי שלנו במועדון. עזוב, האחד שאני אומרת לו על כל הכאבים. הסתובבתי כל כך מהר שכמעט פגעתי בבר. הוא ראה ולא ראה. עכשיו בכל ביקור אצלו אני מרגישה מוזר. אבל הוא מקצועי, מעולם לא רמז על שום דבר.
42 ↑
-
תכלס אצלנו פגשנו שני אנשים מהעבודה של בעלי. בהתחלה היה מתח, אבל אחרי חמש דקות הם פשוט הניהו ראש כאילו לאומר "אנחנו לא ראינו אתכם". יום אחרי בעבודה, התנהגות רגילה. למדנו שכולם שם משלמים בסודיות.
13 ↑
-
אנחנו זיהינו אישה מהמקווה שלי. כן, מקווה. הסתכלנו אחת על השנייה, היא חייכה חיוך קטן, ושתינו זזנו לכיוון אחר במועדון. למדתי שהקהילה הזאת רחבה הרבה יותר ממה שחשבנו, ויש בה אנשים מכל החיים שלי.
7 ↑
-
אנחנו פגשנו את ההורים של חברה הכי טובה של הבת שלנו. שתי המשפחות מקבילות במגרש המשחקים בבית הספר. הבטחנו אחד לשנייה לא לדבר, ועד היום זה סוד. למדנו על הרבה אנשים שאני לא היה חושב עליהם פעמיים בחיים הרגילים.
5 ↑
-
אחי זיהיתי במועדון את הבוס של אשתי. הוא לא ראה אותנו, אבל היא הסתכלה עליו במשך עשרים דקות, חרדה. נסענו הביתה באמצע הערב. למדנו שיש לנו אחריות זה לזה, וברגעים כאלה צריך להעיף ממקום שאסור להישאר בו.
4 ↑
-
יאללה זיהינו במועדון את הרב שחיתן אותנו. שניהם נדהמנו. הוא קם, הלך לבר, ומשם השתמט מאיתנו. למדנו שיש כאן עולם שלם של אנשים שאתה לא היית מנחש בחיים שלך.
3 ↑