הפעם הראשונה שלנו עם בחורה אחרת... והרגשתי קנאה שלא ציפיתי לה בכלל
שלום לכולן. אני בת 33, נשואה כבר 7 שנים לבעל מדהים (בן 35), יש לנו ילדה בת 4. הזוגיות שלנו ממש טובה, אנחנו מדברים על הכל, וכבר שנה וחצי בערך אנחנו מדברים על הפנטזיה לנסות משהו עם בחורה נוספת. זה התחיל כמשחק במיטה, 'תארי לעצמך אם...', ולאט לאט זה הפך למשהו שבאמת רצינו לבדוק. הרעיון של שלישייה עם אישה היה משהו ששנינו דמיינו והוא תמיד הדליק אותנו. לפני חודשיים התחלנו לדבר עם בחורה אחת באתר. בת 29, רווקה, מאוד יפה, פנויה ומנוסה בעולם הזה. נפגשנו איתה פעמיים בקפה בפלורנטין רק כדי להכיר, אחר כך אכלנו איתה ארוחת ערב במסעדה ברוטשילד. היא הייתה מקסימה, חכמה, מצחיקה, והיה ברור שיש כימיה אמיתית בין שלושתנו. הסכמנו לסגור צימר בראש פינה לסוף שבוע, להוציא את הילדה לסבתא, ופשוט לתת לזה לקרות. הלילה עצמו היה מטורף. ברצינות, לא חוויתי משהו כזה בחיים. שלושתנו, ג'קוזי, יין, מוזיקה שקטה, והמגע ההדדי הזה שאי אפשר לתאר. אני נהניתי איתה הרבה יותר ממה שחשבתי, גיליתי דברים על עצמי שלא ידעתי. אבל אז, מתישהו באמצע, ראיתי איך הוא מסתכל עליה, איך הוא נושם, ופתאום קיבלתי בבטן מכה שלא ציפיתי לה. כאילו מישהו לחץ לי כפתור שלא ידעתי שקיים. המשכתי כאילו כלום, סיימנו את הלילה יפה, נפרדנו ממנה למחרת בבוקר בצורה חמה. בדרך חזרה לתל אביב הוא היה במצב רוח מעולה, מדבר על כמה זה היה מדהים, ואני חייכתי אבל בפנים בכיתי. הגענו הביתה ובלילה כשהוא ניסה אותי הרגשתי שאני לא מצליחה להיות נוכחת. כל הזמן ראיתי אותם בראש שלי. עכשיו עברו שבועיים וזה לא עוזב אותי. אני יודעת שגם אני נהניתי, אני יודעת שהיינו שני נוכחים מלאים, אני יודעת שזו הייתה החלטה שלי לא פחות משלו. אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על הרגע ההוא שראיתי אותו מסתכל עליה. הוא שואל אותי אם נחזור על זה ואני לא יודעת מה להגיד. איך אתן מתמודדות עם הקנאה הזו שמגיעה אחרי שכבר אמרת כן? האם זה אומר שהפנטזיה לא בשבילי או שזה משהו שעובר עם הזמן? ואיך מדברים על זה עם בן הזוג בלי שזה ישמע כמו האשמה?