הפעם שכן הפסקנו ויצאנו מהעולם הזה — ולא מצטערים על שום דבר
אני יודע שזה לא הפוסט הסטנדרטי כאן. רובכם תרצו לדעת איך החזקנו מעמד. אנחנו לא. היינו בלייפסטייל 4 שנים, פעילים מאוד, היו לנו זוגות קרובים, חברויות אמיתיות, ערבים פצצה. ולפני שנה החלטנו לעצור. למה? כי הגענו לשלב שזה לא נתן לנו יותר את מה שהיינו צריכים. הילדים גדלו, החיים נכנסו לפאזה אחרת, האנרגיה ירדה, וגם — גילינו שאנחנו רוצים אחד את השני יותר, לא פחות. זה היה תהליך יפה של פרידה — שמרנו על קשר עם החברים שלנו מהעולם, אבל בלי הצד האינטימי. וזה עובד. אני כותב את זה כי לפעמים אני מרגיש שיש פה לחץ סמוי "להישאר בעולם", כאילו מי שעוזב נכשל. ואני רוצה להגיד — לא. הלייפסטייל נתן לנו המון, ועכשיו הוא לא מתאים לנו. ויש לזה כבוד. מישהו עוד עזב והשאיר ידידות?