חוק 24 השעות לפני שמדברים על הפגישה — אצלכם זה עובד?
שמעתי על זה בכנס לפני שנה, שלא מדברים על פגישה ב24 השעות שאחריה, נותנים לרגשות לשקוע. אנחנו ניסינו, אבל אצלי זה לא עבד. אני מרגישה שאם לא מדברים מיד, הדברים מצטברים לי בראש והופכים גדולים יותר ממה שהם. לעומת זאת בעלי דווקא מעריך את ה24 שעות, הוא צריך לעבד לבד. אז יש לנו פער. אגב, הלילה הוא ישן טוב ואני התהפכתי במיטה כל הלילה. ועוד דבר שמטריד אותי, אני מרגישה שהחוק הזה הומצא על ידי גברים בשביל גברים. מה דעתכם, איך אתם מאזנים בין הצורך לדבר עכשיו לבין הצורך לחכות?