יושבים במטבח ב-2 בלילה והוא אומר לי שהוא היה עם גבר בצבא.

יושבים במטבח ב-2 בלילה. בעלי מחזיק תה. אני חותכת עוגה שאמא שלי הביאה. הוא מסתכל בקיר ואומר שהוא היה עם גבר בצבא, פעם אחת, באימונים, ושאני האדם הראשון שהוא אומר לו את זה. אני בת 36. הוא בן 38. נשואים 9 שנים. שני ילדים. גרים בבאר שבע. אני אחות בסורוקה, הוא מהנדס תוכנה ברמת חובב. הוא לא מספר את זה כווידוי דרמטי. הוא פשוט אומר. אני מקשיבה. שואלת מתי בדיוק. הוא אומר שזה היה ב-2009, באימון מסיים בנגב, אחד הלילות שהיו פנויים. שם של הבחור הוא לא רוצה להגיד. הוא אומר שזה היה רק נשיקה ויד, לא יותר. שהבחור היה רגוע, הוא היה רגוע, ואחר כך הם לא דיברו על זה ואחרי שבוע סיימו את הקורס וזהו. הוא אומר שהוא לא בי. הוא אומר שזה היה משהו של רגע, של פליטה, של מצב. שהוא לא משך לגברים מאז ולא לפני. שזה היה כמו תאונה אבל לא רעה. אני לא יודעת אם להאמין לו על החלק של 'לא בי'. אני חושבת שכן. אני חושבת שאם 17 שנה לא היה שום דבר אז יש בזה משהו. אבל יש לי שתי שאלות. ראשית, למה הוא מספר לי עכשיו. הוא אמר שזה עלה בו אחרי שראינו סרט בשבוע שעבר. בסדר. אני לא ממש קונה את זה. שנית, ובאמת זאת השאלה. אני שמה לב שאני... מעוניינת בזה. לא בקטע של 'תספר לי עוד'. בקטע של אולי גם אני רוצה משהו דומה. עם אישה. אני אף פעם לא חשבתי על זה ברצינות, חוץ מפעם בנעורים. אם אני שואלת אותו עכשיו אם הוא מסכים, זה ייראה כאילו אני מנצלת את הוידוי שלו. ואם אני מחכה חצי שנה זה ייראה מחושב. אז זהו. אני לא יודעת. עוגה לא רעה. עדיין ער. הוא הלך להתקלח.