יצאתי בשאלה לפני שמונה שנים, נכנסתי לעולם לפני שנה — והאשמה לא עוזבת

תשובות

• ★ אחותי אני ממש מבינה אותך. גם אני מסמינר, גם יצאתי בשאלה, גם בעולם. לקח לי שלוש שנים בטיפול עם פסיכולוגית שמתמחה בדתיים לשעבר עד שהקול של אמא שלי בראש דעך. תחפשי תרפיסטית עם רקע ספציפי בזה, זה משנה הכל. ולגבי הסקס עצמו, מה שעזר לי זה להבין שהגוף שלי שלי, ושההנאה היא לא בגידה, היא בעצם הוכחה שאני חיה. תני לעצמך זמן, זה לא נעלם בלילה אחד.
  17 ↑
• תכלס מה שעזר לי, ואני יודעת שזה ישמע מוזר, זה דווקא לקרוא ספרות פמיניסטית דתית. נשים שנשארו בתוך המסגרת אבל פירקו את התפיסות. עזר לי להבין שהבעיה היא לא הסקס אלא איך לימדו אותי לראות את הגוף שלי. ברגע שהבנתי את זה, הסוואפ הפך להיות סתם כיף ולא משהו טעון.
  14 ↑
• הדבר שעזר לי הכי הרבה היה להפסיק לראות בזה סתירה. את לא חייבת להחליט אם את "באמת חילונית" או "עדיין חרדית בפנים". את את. את אישה שגדלה במקום מסוים ועכשיו חיה במקום אחר, וזה הולך לקחת שנים עד שהכל יתיישב. עד אז, פשוט תהיי טובה לעצמך אחרי אירועים.
  7 ↑
• אני בן, יצאתי בשאלה מחסידות גור, היום בעולם כבר חמש שנים. לוקח זמן. הרבה זמן. אל תלחצי על עצמך להיות "משוחררת" כי זה לא קורה ככה. כל מסיבה היא צעד קטן. ואם פעם בא לך לפרוש לשבוע, פרשי. אין כלל שאומר שאם נכנסת חייבים להיות בקצב מסוים.
  6 ↑
• יש קבוצת תמיכה בתל אביב של יוצאים בשאלה שמתעסקים גם בנושאי מיניות, אני יכולה לשלוח לך פרטים בפרטי. עזר לי המון לדבר עם אנשים שמבינים את הקונטקסט. החילונים מלידה, גם הכי אמפתיים, פשוט לא יכולים להבין מאיפה הקול הזה בראש בא.
  4 ↑
• בן הזוג שלך צריך להבין שמה שאת עוברת זה לא קפריזה, זה ממש טראומה תרבותית. אם הוא לא מסוגל להכיל את זה אולי הוא לא בן הזוג הנכון לעולם הזה איתך. אצלי לקח לבן הזוג שלי הרבה זמן להבין שאחרי כל אורגיה אני צריכה יום של דממה, לא בגלל חרטה אלא בגלל עיבוד.
  4 ↑