יש לנו ילדים מתבגרים, 15 ו17, ואני מפחדת כל יום שיגלו את החיים שלנו
44, בעלי 47, גרים באופקים. בת בכיתה י'ב, בן בכיתה ט'. עובדים בעבודות חופשיות, נסיעות לתל אביב פעמיים בשבוע, אחרת כאן. בסצנה שש שנים. כשהילדים היו 11 ו-9 היה קל. שמרטף, יוצאים, חוזרים מאוחר, מי קם בבוקר לא שואל. עכשיו אחרת. הבת לא ישנה לפני 1. היא יודעת אם אנחנו יוצאים. שואלת איפה היינו. 'אצל חברים בתל אביב' כבר לא עובד כי 90 ק'מ בשעה כזו מאוחרת זה לא 'אצל חברים'. לפני חודשיים בעלי שכח טלפון פתוח על השולחן. הודעה הוקפצה: 'שבת הבאה אצל ש' ור'? מינגלינג רגיל, פרטים בקבוצה.' היא הסתכלה על המסך. הסתכלה עליי. עלתה לחדרה. שלושה ימים שתיקה. כאן באופקים אין סצנה אמיתית. אנחנו נוסעים שעה וחצי. עכשיו הילדים יודעים שאנחנו נוסעים. לא בטוח שהם יודעים את מה אבל יודעים משהו. אני בפחד. בעלי אומר 'תרגעי'. אני אמא לבת בת 17 שגדלה באופקים, אני יודעת שיש פה רכילות שמגיעה לכל בית הספר תוך 3 שעות. הורים לילדים מתבגרים בערים קטנות - איך מצליחים?