נסענו לאילת לסוף שבוע ראשון של חילופי זוגות מלאים... והרגשתי שאני בתוך סרט וזה לא היה רע ולא היה טוב
גרים בקטמון בירושלים. שני ילדים בני 6 ו-2. הכרנו את הסצנה לאט מאוד - בעלי דיבר על זה בערך שנתיים לפני שהתחלנו לבחון ברצינות, אני התנגדתי, ובסוף הסכמנו לעבור תהליך הדרגתי. שנה שלמה לקרוא, לדבר, לפגוש זוג אחד או שניים לבילוי בלי שום פיזי, ורק לפני שלושה חודשים החלטנו שאנחנו רוצים לעשות ניסיון מלא. לקח חודש לתאם זוג, חודש לתאם תאריך, חודש לתאם איפה (לא בבית, לא בארץ של אחד מאיתנו, צריך משהו ניטרלי). בסוף קבענו על סוויטה במלון באילת לסוף שבוע. הם זוג מהוד השרון, הוא בן 39 היא בת 37, רופאים שניהם. נראו לנו אנשים יציבים, יש להם גם ילדים, יש להם חיים נורמליים בדיוק כמונו. הגענו ביום שישי בצהריים. ארוחת צהריים שיחה ארוכה על הים, בריכה משותפת, עיסוי בסקר ספא (כל זוג בנפרד, כי המלון לא רוקד את זה), ואז ערב בבר של המלון, שתינו לא מעט. כשעלינו לסוויטה היה כבר אחרי חצות. שותינו עוד יין, שמנו מוזיקה, ולאט לאט החל המעבר מ"זוגות מדברים" ל"זוגות מתערבבים". ההתחלה הייתה הכי טבעית שיכולתי לחוות. שני הגברים ניגנו עם הנשים בנפרד באותו חדר, היה לי טוב עם בן הזוג שלה, הוא הקשיב מאוד, לא מיהר, לא ניסה להוכיח. בעלי גם נראה רגוע איתה. שני זוגות נפרדים באותו חלל, אחרי שעה התחלנו להחליף מבטים, אחרי עוד חצי שעה גם רגעי מגע. אבל אחרי שעתיים החל החלק שלא הצליחתי לעבד. הגברים החליפו את הנשים בו זמנית, אנחנו עברנו למיטה הגדולה, וכולנו הינו ארבעה במיטה אחת. כאן אבד לי החוט. הרגשתי כאילו אני בתוך סרט שראיתי פעם, ידעתי תיאורטית מה אני עושה, התעוררתי קצת מבחוץ. לא היה רע - הכל היה בהסכמה, האדם השני היה רגיש, בעלי היה גלוי לעיניים שלי כל הזמן. אבל גם לא היה את התחושה של "מטרף" שדמיינתי. הבוקר היה מוזר. בעלי הוציא אותי לדבר על הים, היא ירדה לבוקר עם בעלה השני. כולנו אכלנו ביחד בלי לדבר ממש על הלילה. הם נסעו אחרי שעתיים והשארנו את האחר הצהריים לבד. ישבנו בבריכה ובעלי שאל "אז מה היה" ולא ידעתי מה להגיד. חודש עבר ואני עדיין לא מעבדת. זה לא היה רע. זה לא היה טוב. זה היה משהו אחר שאני לא יודעת איך לקרא לו. מישהו עבר את הפעם הראשונה והרגיש דומה? איך עיבדתם? צריך לחזור עוד פעם או שזה סימן שזה לא בשבילי?