נשואה 15 שנה ואני יוצאת מדעתי מהשעמום בחדר השינה. אני לא יודעת אם להישאר 41, רעננה, שלושה ילדים. כל מי שמסתכל מבחוץ אומר 'זוג מושלם'. אצלי בלילה אני שוכבת ושואלת איך הגעתי לפה. הסקס. נקודה. 15 שנה אותו דבר. אותן פוזיציות. אותו רצף. אותן 14 דקות. דיברתי איתו פעם, פעמיים, שלוש. הראשונה הוא נעלב. השנייה הוא לא הבין. השלישית הוא בכה ואמר 'אני לא מספיק' ועזבתי את הנושא. אני לא מתלוננת על האדם. הוא מקסים. הוא מצחיק. הוא קם בלילה עם הילדים גם כשתורי. הוא חבר. בכנס בחיפה לפני שלושה חודשים פגשתי גבר. עמית מקצועי. דיברנו במלון עד 2. במונית הוא לקח לי יד. נגיעה ביד. הבן אדם הזה גרם לי לרצות לבכות פתאום במונית. אחרי שנה. נגיעה. עכשיו אנחנו מדברים בוואטסאפ כל יום. לא על סקס. על ספרים. סרטים. דברים. אני בבגידה רגשית ואני יודעת. אני בת 41. עוד 40 שנה. לא ככה. לא ככה.