נשואים 15 שנה ונאמנים לגמרי, איך עשיתם את הצעד
79 upvotes · 5 answers · 1767 views
מסתכלת על האנשים פה ועל הסיפורים שלהם וחושבת. אנחנו נשואים חמש עשרה שנה, נאמנים לחלוטין, אהבה אמיתית. אני בת 41 בעלי בן 44, מרחובות, שני ילדים בבית. ראשנו לרעיון הזה לפני שנה ואנחנו נחתכים בין לעשות לבין לא, כל יום עוד פעם. השאלה היא איך זוגות שכמונו שנים של נאמנות בלעדית עשו את הצעד הראשון בלי לפרק את הקסם של מה שיש? כי מה שיש לנו אש, ופחד גדול אצלי הוא לאבד את הזה. מי שנשוי הרבה שנים והצליח לחצות את הקו, מה היה השלב המכריע? אני באמת מנסה להבין אם זה מתאים לזוג שאוהב כמונו, או שזה משהו שעדיף לזוגות אחרים. מתה לשמוע מהוותיקים.
תשובות
-
★ נשואים 22 שנה, נכנסנו לתחום לפני ארבע שנים, בני 49 ו-51. הפחד שלי היה בדיוק כמו שלך, לאבד את הקסם. ההפך קרה, התחום הזה דווקא עורר אצלנו דברים שדעכו. אבל הסוד היה לא להיכנס לזה במצב של בריחה ממשהו, אלא ממקום של רצון להוסיף.
19 ↑
-
אצלנו השלב המכריע היה שיחה אחת ארוכה במרפסת, שבת בערב, אחרי שהילדים נרדמו. דיברנו על כל הפחדים בלי הסתרה, על מה כל אחד מאיתנו רוצה ועל מה לא. ההסכמה הזאת היא היסוד של כל מה שבא אחר כך.
15 ↑
-
אני אגיד את האמת הלא נעימה. זוגות שנכנסים לזה במצב של "האהבה שלנו אש" ו"אנחנו לא נאבד כלום" לפעמים מגלים שזה כן משפיע על הקשר. לא תמיד לרעה, אבל זה משנה דברים. תהיו פתוחים לאפשרות שהקשר ישתנה.
14 ↑
-
אם אהבה ונאמנות שלכם חזקות, התחום הזה לא יפרק אותן. אם הן רעועות בכלל, התחום הזה יחשוף את זה. ככה אני רואה את זה אחרי שמונה שנים בתחום ועוד יותר נישואים. תהיו כנים עם עצמכם.
10 ↑
-
הצעד אצלנו היה הדרגתי. התחלנו ביקור במועדון רק להסתכל, אחרי שלושה חודשים פגישה ראשונה בבר עם זוג, אחרי חודש פגישה ראשונה אמיתית. כל שלב לקח זמן וזה היה נכון בשבילנו. אין לחץ.
7 ↑
