עזבתי את האקס שלי בשביל מישהו אחר והיום אני מתחרטת... אבל אני מתחתנת בעוד חצי שנה

אני בת 31. במשך 7 שנים הייתי עם בחור, נקרא לו ת'. הכרנו באוניברסיטה בתל אביב, אהבה ראשונה אמיתית בשבילי. תשוקה מטורפת, היינו עושים אהבה בכל מקום בכל זמן, היינו רבים כמו משוגעים ומתפייסים בין הסדינים, בקיצור אתם מבינים את התמונה. אבל אחרי 5-6 שנים השגרה התחילה להיכנס, ובעיקר לת' לא היו שאיפות בכלל. הוא עבד בעבודה זמנית, לא רצה להתקדם, לא רצה שנקנה דירה, לא רצה ילדים בקרוב, בעצם הוא רצה ששום דבר לא ישתנה. אני נחנקתי. הייתי צריכה לבנות משהו והוא משך אותי למטה. אז הכרתי את מ' בעבודה החדשה שלי בהרצליה פיתוח. הפוך מת' לגמרי. רגוע, שאפתן, כבר היה לו דירה בגיל 30 בגבעתיים, תוכניות ברורות, מתחשב. התחלנו להתקרב, וכן בגדתי בת' במשך כמעט 4 חודשים לפני שלקחתי את ההחלטה לעזוב. אני מקבלת את זה היום גם אם זה לא היה מפואר. עזבתי את ת' לפני שנתיים וחצי, נכנסתי לזוגיות עם מ' מיד אחרי, עברנו לגור ביחד לפני שנה והוא הציע לי נישואים בראש השנה. החתונה היא בעוד חצי שנה באולם בקיסריה. וזאת הבעיה שלי. על הנייר החיים שלי מושלמים. מ' הוא בחור יוצא מן הכלל, באמת. הוא מתייחס אליי כמו למלכה, יש לנו תוכניות, בית יפה, אנחנו מדברים על תינוק אחרי החתונה. אבל... אני לא מרגישה כלום מבחינה מינית. זה נחמד, זה רך, זה עדין, אבל אין שום אש. עם ת' היה לי הרגשה שהגוף שלי בוער רק מלראות אותו. עם מ' זה פושר. ובחודשים האחרונים אני חושבת על ת' יותר ויותר. נפלתי על האינסטה שלו במקרה, הוא בנה מחדש את חייו, הוא נראה מאושר, וזה כאב לי בטירוף. ראיתי אותו במקרה גם בטיילת בתל אביב לפני חודש מרחוק והייתי צריכה לעצור ולנשום. אני לא יודעת אם זה רק נוסטלגיה כי אני נכנסת ללחץ מהחתונה, או אם באמת עשיתי טעות. מ' לא מגיע לו שאתחתן איתו עם ספקות כאלה. אבל בו זמנית אני אומרת לעצמי שאולי אני מבלבלת בין תשוקה לאהבה, ושמה שיש לי עם מ' זה החיים האמיתיים של מבוגרת. איך אתם יודעים, מה זה רק פחד מהחתונה ומה זה אזעקה אמיתית