קנאה כסיגנל לצורך שלא ממומש בזוגיות הראשית

תשובות

• ★ הסיפור הכי משמעותי שלי בנושא הזה. הייתי מקנא בטירוף כשבן הזוג שלי בילה זמן ארוך בנשיקות עם פרטנרית במפגש מסוים. לא הצלחתי להבין למה, נשיקות לא היו עניין אצלנו. ישבתי לבד אחרי המפגש ושאלתי את עצמי 'מה אני צריך?'. התשובה הגיעה כמו פטיש. אני צריך נשיקות איטיות שלנו. לא כהקדמה לסקס, לא כהפגנת חיבה ציבורית, נשיקות איטיות סתם. הבנתי שאצלנו זה הפסיק מזמן בלי שאף אחד שם לב. דיברתי איתו, הוא נדהם, הסכים שגם הוא הרגיש שזה חסר. החלטנו על 'שעת נשיקות' פעם בשבוע, בלי מטרה. הקשר שלנו השתנה דרמטית, והקנאה במפגשים נעלמה. גיליתי שהקנאה הייתה החבר הכי נדיב שלי, היא הצביעה לי על מה שחסר אצלי.
  55 ↑
• תכלס, אצלי זה עבד בצורה מטורפת. הייתי מקנא שאשתי מתלבשת יפה למפגשים, לבסוף הבנתי שמה שמטריד אותי זה שהיא לא מתלבשת יפה ליום יום בשבילי. ביקשתי, היא הסכימה, והקנאה נעלמה.
  14 ↑
• לא תמיד הקנאה היא סיגנל לצורך. לפעמים היא פשוט פחד נטו. אבל ברוב הפעמים, אם תחפרי, יש שם משהו אמיתי שמבקש מקום.
  13 ↑
• אצלי הקנאה תמיד מצביעה על אותו צורך, אישור. אני צריכה לדעת שאני מספיק. ברגע שהבנתי את התבנית, אני יודעת לבקש אישור ישיר במקום להתרגז על דברים חיצוניים.
  11 ↑
• אחי, התיאוריה הזאת היא אחד הגילויים הכי חשובים שלי בלייפסטייל. כל פעם שיש לי קנאה אני עוצר ושואל 'מה אני צריך?'. התשובה תמיד שם, רק צריך להקשיב.
  9 ↑