קנאה פתאומית אחרי 5 שנים בסצנה בלי בעיות, מה קרה לי

תשובות

• ★ אני אספר לך סיפור שאני לא סיפרתי לאף אחד. אני בן 46, גרה ברמת השרון, בלייפסטייל 8 שנים עם אשתי. כמוך גם אני הייתי 'הרגוע'. עד הערב ההוא לפני שנתיים, פגישה שגרתית, זוג מבת ים, וראיתי את הבעל שלהם נושק לאשתי על המצח. רק על המצח. לא על השפתיים, לא על הצוואר. על המצח. וזה הרס אותי. כי שם בדיוק אני נושק לה כל בוקר לפני העבודה. שבוע שלם הסתובבתי כמו צל. בסוף בשישי בערב היא שמה אותי על הספה, מזגה לי משקה, ואמרה 'אתה מוזר. מה קורה'. אמרתי לה את האמת. 'ראיתי אותו נושק לך במצח. זה המקום שלי'. היא הסתכלה עליי דקה ארוכה. לא צחקה, לא ביטלה. רק אמרה 'אז למחר זה לא יקרה יותר. נקודה'. וזהו. שינינו את החוקיות שלנו, יש דברים שהם רק שלנו. נשיקה במצח, לדבר אחד עם השני בכינוי המסויים, ולתפוס את היד בדרך הספציפית הזאת ברחוב. דברים קטנים שהם רק שלנו. מאז זה נסגר אצלי. אני ממליץ לך, תזהה את הדבר הקטן שגרם לך לתחושה ותגדיר אותו 'רק שלנו'. זה עוזר באופן מפליא.
  47 ↑
• אני אישה ואדבר בשם בעלי. אם בעלי היה אומר לי אחרי 5 שנות לייפסטייל 'אני קנאי הפעם', הייתי מתאהבת בו מחדש. זה לא חולשה, זה אומץ.
  15 ↑
• אני שכבר 12 שנה בסצנה (זוג מתל אביב, בני 47 ו-45) אגיד לך משהו. הקנאה לא הולכת לגמרי, היא נחבאת. כל 2-3 שנים יש חזיון פתאומי שמעיר אותה. זה חלק מהדרך, לא תקלה. תקבל את זה כסימן בריא של אדם ער. הבעיה היא לא שיש קנאה, הבעיה היא להעמיד פנים שאין.
  14 ↑
• תגיד לה. פשוט תגיד לה. לא לפני שינה, לא תוך כדי טלוויזיה. בבוקר עם קפה, כשהילדים לא בבית. 'אני רוצה לספר לך משהו שלא קל לי להגיד'. תאמיני לי, היא תקבל את זה טוב יותר ממה שאתה חושב. נשים אוהבות לראות שבעליהן מרגישות גם אחרי שנים.
  8 ↑
• תעצור פגישות חדשות לחודשיים. תחזרו לשניים. תיסעו לסופ''ש בצימר באזור הגולן, תזכר מה היה לכם לפני הסצנה. אצלנו זה היה הדבר שהציל. כל פעם שאחד מאיתנו מרגיש שמשהו נחלש, צימר. סוף הסיפור.
  6 ↑
• אחי, ברוך הבא לעולם של החיים. אתה לא 'לא קנאי', אתה היית בנוח עד עכשיו. עכשיו משהו נגע בך. זה לא חולשה, זה אינדיקציה לעומק הקשר. גם אצלי קרה בדיוק אחרי 6 שנים בסצנה, פתאום הסתכלתי בה ובו ולא הצלחתי לשלוט.
  4 ↑