SSRIs הרסו לי את הליבידו אבל לרדת מהם מרגיש גרוע יותר
אחרי שנתיים על ציפרלקס סוף סוף הראש שלי שקט. אני לא בוכה כל בוקר, אני מצליחה לתפקד בעבודה, וגם הזוגיות שלנו בעולם נכנסה למקום בריא יותר כי אני פחות מקנאה ופחות נכנסת לבאסה אחרי כל ערב. הבעיה? אין לי שום ליבידו. אפס. אני יושבת מול בחור שבעבר הייתי קופצת עליו תוך שתי דקות ועכשיו אני מסתכלת עליו כאילו זה שולחן. גם כשאני כן עושה סקס זה לוקח לי המון זמן לגמור, ולפעמים בכלל לא. הפסיכיאטרית מציעה לעבור לוולבוטרין שאמור פחות לפגוע, או להוסיף משהו. הבעל שלי מבין, באמת, אבל אני רואה שזה משפיע גם עליו ועלינו כזוג בעולם. מישהי הצליחה לאזן בין ה־SSRIs ללייפסטייל? תכלס אני לא יודעת מה לבחור — לחזור להיות פצצה ובדיכאון, או לתפקד אבל בלי תשוקה.