נכנסתי לראשונה לקלאב חילופי זוגות בתל אביב לבד... ויצאתי אחרי שעה כי הרגשתי שכולם בוהים בי
19 upvotes · 5 answers · 1463 views
שלום לכולם. אני בת 36, גרושה כבר שלוש שנים, אמא לילד בן 7 שגר חצי שבוע עם אבא שלו. גרה ביד אליהו. עברתי תהליך ארוך מאז הגירושים, פסיכולוגית, יוגה, חברות חדשות, הכל. השנה האחרונה הרגשתי שאני סוף סוף מוכנה להתחיל לחקור דברים שתמיד דחפתי מתחת לשטיח, ובעיקר את עולם הליברטינאז'.
חודש שעבר החלטתי לעשות צעד גדול. ראיתי בכמה פורומים שיש מקום בתל אביב, סוג של קלאב חילופי זוגות שמתקיים בימי חמישי בלב העיר (לא אכנס לשם, אני מניחה שאתם יודעים על איזה אני מדברת). כתוב שמותר לבוא לבד בתור אישה, ושנשים סינגליות מקבלות פטור או הנחה משמעותית. בדקתי את האתר עשרים פעם, התלבטתי שלוש שבועות, ובסוף קבעתי עם עצמי שזה הערב.
הגעתי בעשר וחצי בלילה, לבושה בשמלה שחורה לא בולטת מדי, נעלי עקב, הכל מחושב. בכניסה היה זוג שבדק אותי בעיניים מלמעלה למטה, חיוך נחמד, הסבירו לי איפה הלוקרים, איפה הבר, איפה החדרים. שילמתי כמעט מאה שקל בלבד והם שמחו שאישה לבדה הגיעה.
ואז נכנסתי לאולם הראשי וזה היה הלם. תאורה אדומה, מוזיקה בקצב ספציפי, ריח של בושם ואלכוהול וזיעה. אנשים על ספות, חלקם עירומים למחצה, חלקם רק מנשקים. לא הייתי בקושי מסוגלת לזוז. עמדתי בבר חמש דקות ועוד חמש דקות, וכל פעם שזוג עבר לידי הרגשתי שבוהים בי, מנתחים אותי, מחליטים אם אני שווה את ההתעסקות. כל פנטזיה שהייתה לי בבית מול המסך פשוט נמסה ברגע.
ניסיתי. באמת ניסיתי. ניגש אלי בן אחד נחמד מאוד עם אישתו, התחלנו לדבר, הם היו רגועים וחביבים. אבל אני הייתי כל כך מקובעת, כל כך לא בנוח עם הסטיגמה הפנימית שלי, שלא הצלחתי להירגע. אחרי שעה בדיוק לקחתי את התיק, אמרתי שאני יוצאת לעשן וברחתי משם. נסעתי הביתה ובכיתי במכונית כל הדרך.
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם זה. מצד אחד אני מרגישה שכשלתי וזה משאיר אותי עם תסכול ענק. מצד שני אני מבינה שאולי לא הייתי באמת מוכנה. מישהי או מישהו שהיו במצב דומה, איך עברתם את החסם הזה? יש סוג של מקום יותר רך להתחיל ממנו? האם זה בכלל בשבילי או שאני סתם מנסה לאלץ את עצמי?
Answers
-
★ מתוקה אני קוראת אותך ומבינה כל מילה. אני בת 41, גרושה גם, ולפני שנתיים עברתי בדיוק את אותו הדבר באותו קלאב בערך. גם אני הגעתי לבדי, גם אני לבשתי שמלה שחורה (חשבתי שזה הכי בטוח), וגם אני יצאתי אחרי שעה עם בכי במונית.
מה שעזר לי בסוף - ולקח לי עוד שנה לחזור - זה ללכת קודם לארוע סוויינג בית פרטי, סוג של מסיבה קטנה של 15-20 אנשים בוילה בהרצליה פיתוח שמכרה שלי הזמינה אותי אליה. שם הכל הרבה יותר אינטימי, כולם מציגים את עצמם, יש שיחה, ארוחה, ורק אחרי שעתיים שלוש מתחיל החלק האחר. הקצב שונה לגמרי.
הקלאב הגדול הוא בעצם המסלול האקסטרים. לא כי הוא מסוכן, אלא כי הוא דורש שאת כבר מורגלת בעירום של אחרים מולך, ברעש, בקצב המהיר. את לא נכשלת - את פשוט נכנסת בדלת הלא נכונה.
נסי לחפש מסיבות בית סגורות עם אישור מראש. יש גם איזה ארוע יותר רגוע שמתקיים פעם בחודש בצימר בכפר תבור שאני יכולה למצוא לך את הקישור אם תרצי.
68 ↑
-
היי. רק רוצה להגיד שיש אופציה שלישית שאת לא חושבת עליה - אולי באמת זה לא בשבילך וזה לגמרי בסדר. הרבה אנשים בונים פנטזיה במשך שנים ואז כשהם נחשפים למציאות הם מבינים שהפנטזיה הייתה הרבה יותר מעניינת מהביצוע. גם זה לגיטימי.
לא חייבים ללכת לקלאב כדי להיות אישה משוחררת מינית. אפשר לחקור את הדברים האלה בקשרים פרטיים, עם מישהו או מישהי שמכירים ובוטחים בו, בלי קהל ובלי הצגות. תבדקי עם עצמך אם החלום שלך הוא באמת הסצנה או רק הסיטואציה.
32 ↑
-
הקלאב הזה הוא דווקא מהמקומות היותר נעימים בעיר. תארי לעצמך מה שקורה במקומות אחרים. תני לעצמך הפסקה של חודשיים שלושה, תקראי בלוגים של נשים בסצנה, ותחזרי כשאת מרגישה שגם אם תצאי אחרי חצי שעה זה בסדר. הלחץ להצליח הוא מה שהורס.
30 ↑
-
אני זוג, אשתי ואני 38 ו-40, הולכים למקום שאני מניח שאת מדברת עליו כבר כמעט שנה. אני יכול להגיד לך מהצד שלנו - אף אחד לא בוהה בך. תאמיני לי. כולם עסוקים בעצמם, בנוח שלהם, באשתי שלהם. ההרגשה שבוהים זה משהו שאת מביאה איתך מבחוץ. זה היה גם אצל אשתי בפעם הראשונה, היא נצמדה אליי כל הזמן.
מה שאני כן אגיד - לבוא לבד לקלאב גדול זה אמיץ מאוד אבל גם קצת תלוש. הלוואי שהיית מגיעה עם חברה. נסי בפעם הבאה לבוא עם מישהי, אפילו חברה רגילה לא מההסביבה הזאת, רק בשביל הביטחון בכניסה.
20 ↑
-
את לא כשלת. את עשית מהלך שרוב הנשים שאני מכיר לא היו עושות בחיים. תכבדי את עצמך על זה לרגע לפני שאת רצה לסיק מסקנות.
20 ↑